הלכות גדולות · סימן נ״ב, ד׳

(פסק) היכא דאיכא תרי סהדי דלא חזו לסהדותא בהדי הדדי ואודי ליה קמי חד באנפי נפשיה וקמי חד באנפי נפשיה אי נמי אוזפיה קמי חד ואודי ליה קמי חד אי נמי בבת אחת ולא איתרמי לאסהודי סהדותייהו בהדי הדדי פליגי בהא מלתא ר' יהושע בן קרחה ורבנן דתניא (שם ל.) אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחת רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה. ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו והלכתא בתרוייהו מצטרפין. (שבועות לח:) אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש וקא הוו בה רב ושמואל וקאמרינן (שם מב.) טענת קטן מידי מששא אית בה והלכתא טענת קטן לאו. מששא אית בה. (שם מב:) והלכתא כשמואל דאמר נשבעין לקטן ליפרע מנכסי קטן ולהקדש ליפרע מנכסי הקדש לקטן ליפרע מנכסי קטן באידך מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וקמ"ל דמתרתי מהא דנשבעין לקטן ומהך דמנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כדאביי קשישא דאמר יתומים שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה ובין לזיבורית. ולהקדש ליפרע מנכסי הקדש באידך מנכסים משועבדים לא יפרעו אלא בשבועה לא שנא משועבדין להדיוט ולא שנא משועבדין להקדש כי משתבע שקיל בין מן הדיוט בין מן הקדש (שם) ואלו דברים שאין נשבעין עליהם עבדים ושטרות קרקעות והקדשות ואין בהם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אין נשבע נושא שכר אין משלם רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן נשבעין עליהן ושאין חייב באחריותן אין נשבעין עליהם אין נשבעין אלא על דבר שבמדה שבמשקל ושבמנין כיצד בית מלא מסרתי לך כיס מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב. (שם מג:) אמר אביי לא שנו אלא בית סתם אבל בית זה ידיע טענתיה א"ל רבא אי הכי אדתני סיפא זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב ליפלוג וליתני במה דברים אמורים בבית סתם אבל כבית זה חייב אלא אמר רבא לעולם אינו חייב עד שיטעננו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין ויודה לו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין. תניא כוותיה דרבא כור תבואה לי בידך אין לך בידי פטור מנורה גדולה לי בידך אין לך בידי אלא מנורה קטנה פטור אבל אמר לו כור תבואה לי בידך אין לך בידי אלא לתך מנורה בת עשר לטרין לי בידך אין לך בידי אלא חמש חייב כללו של דבר לעולם אינו חייב עד שיטעננו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין ויודה לו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין. כללו של דבר לאיתויי מאי לאיתויי בית זה. מאי שנא מנורה גדולה ומנורה קטנה מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אי הכי בת עשר לטרין נמי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו א"ר אבא בר ממל שאני מנורה הואיל ויכול לגורדה ולהעמידה על חמש לטרין. (שם) המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה שוה חייב. סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו חמשה דינרים היה שוה חייב מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון אהייא אי נימא אסיפא מאי איריא שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון (שם מג:) תיפוק ליה דשבועה גבי מלוה היא דהוה ליה מודה מקצת הטענה אלא אמר שמואל ארישא וכן אמר רב חייא בר רב ארישא וכן אמר רבי יוחנן ארישא ומאי רישא סיפא דרישא דקתני סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה שוה חייב ואע"ג דמדאורייתא שבועה גבי לוה היא שקלוה רבנן מן לוה ושדיוה אמלוה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון. והיכא דאוזפיה ויהב ליה משכון דשוי מפי ממאי דאוזפיה ונטרי' מלוה כדרך השומרים ואיתבד ליה פלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא דרבי אליעזר סבר כיון דנטריה כאורחא דנטוריא משתבע מלוה דנטרית יתיה הכי ואיתבד ליה ושקיל ליה מאי דאוזפיה מלוה ורבי עקיבא סבר אע"ג דנטריה כיון דאיתבד ליה משכון איתבדו להו זוזי והלכתא כרבי עקיבא וחייב בכל המשכון כולו. והיכא נמי דאוזפיה ואיתבד משכין ולא נטריה מלוה כאורחא דנטורי ואע"ג דכתב מלוה על לוה שטרא בין רבי אליעזר ובין ר' עקיבא מודו דכיון דאיתבד משכון איתבד זוזי דתניא אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהן דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו והוא דשויה משכון שיעור זוזיה אבל אוזפיה מאה זוזי וקא טעין לוה דמשכון דילי שוי טפי אי אית ליה סהדי משלם מלוה מאי טעמא דשומר שכר הוא דקיימא לן (ב"מ פ:) הלכתא הלוהו על המשכון שומר שכר בין הלוהו מעות ובין הלוהו פירות ולא קיימא לן הלכתא כרבי יהודה. והיכא דקא מודה מלוה במקצת כגון דאוזפיה מאה וא"ל לוה שוי משכון דילי מאתן ואמר ליה מלוה לא הוי שוי אלא מאה וחד משתבע מלוה שבועה דאורייתא אבל אמר ליה מלוה דלא שוי אלא מאה משתבע שבועת היסת דרבנן ואף על גב דקתני סלע הלויתיך עליו סלע היה שוה פטור כי קתני פטור משבועה דאורייתא אבל שבועת היסת דרבנן מיחייב. אמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא משכון אבד קתא אבדו מעותיו אבל תרתי קתא לא ורב נחמן אמר אפילו תרתי קתתא אווד (ג"א אבד) חדא אווד חמש מאה אווד אידך אווד כוליה אבל קתא ונסכא לא נהרדעי אמרי אפילו קתא ונסכא אווד נסכא אווד דמי נסכא אווד קתא אווד כוליה. ליתה לדשמואל והלכתא הם כמתניתין. (שבועות מד.) אמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה אם אינו קונה משכון צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון ודוקא שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו לא קני והני מילי דכתב עליה שטרא דלא סמך אמשכון אבל לא כתב עליה שטרא ושקיל מיניה משכון בשעת הלואה קני והוי עליה שומר שכר וכי אמר רבי יצחק משכנו בשעת הלואה לא קני בדכתב שטרא ולא סמך אמשכון דאזלינן בתר אומדן דעתא. והיכא נמי דאוזפיה וכתב עליה שטרא ולבתר הכי שקל מיניה משכון הוי עליה שומר שכר והיינו דרבי יצחק. (שם מד:) כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו שכיר כיצד אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך והוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל ר' יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה כיצד אמר לו תן לי שכרי חמשים דינרין שיש לי בידך והלה אומר התקבלת מהן דינר זהב. כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין מנלן (שם מה.) דאמר קרא ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם לו שבועה כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון ההוא לכל הנשבעין שבתורה הוא דאתא ודרב הונא אמר רב ליתה מדרב נחמן. ואלו נשבעין ונוטלין השכיר שכיר נשבע בזמנו ונוטל שכיר מאי טעמא עבדו ליה רבנן תקנתא דמשתבע ושקיל. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן הלכות הני הלכתא נינהו אלא אימא תקנות גדולות שנו כאן גדולות מכלל דאיכא קטנות אלא אר"נ אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו ומשום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית בעל הבית גופיה ניחא ליה כי היכי דליתגרון פועלין אדרבא פועל ניחא ליה דלוגריה אלא בעל הבית על כרחיה אגר הכא נמי שכיר על כרחיה מיתגר אלא בעל הבית טרוד בפועליו הוא וליתן לה בלא שבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית. (ב"מ קי:) שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל והלילה.