הלכות גדולות · סימן נ׳, ג׳

(שבועות ל.) תנו רבנן ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר אתה אומר בעדים או אינו אלא בבעלי דינין כשהוא אומר אשר להם הריב הרי בעלי דינין אמור ומה אני מקיים שני האנשים בעדים הכתוב מדבר אם נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים מאי ואת נפשך לומר וכי תימא מדלא כתיב ואשר להם הריב כוליה בבעלי דינין כתיב נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים. תניא אידך ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר אתה אומר בעדים או אינו אלא בבעלי דינין אמרת וכי שנים באין לדין שלשה אין באין לדין ואם נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים מאי ואם נפשך לומר וכי תימא בתובע ונתבע קא משתעי קרא נאמר כאן חטא אידך ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר אתה אומר בעדים או אינו אלא בבעלי דינין אמרת וכי אנשים באין לדין נשים אינן באות לדין ואם נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים מאי ואם נפשך לומר וכי תימא כל כבודה בת מלך פנימה נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן עדים אף כאן עדים. ת"ר ועמדו שני האנשים מצוה בנידונין שיעמודו אמר רבי יהודה שמעתי שאם רצו הדיינין להושיב את שניהם מושיבין איזה הוא אסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד אומר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך. תנו רבנן בצדק תשפט עמיתך שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד אומר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך דבר אחר בצדק תשפט עמיתך הוי דן את חבירך לכף זכות. תני רב יוסף בצדק תשפט עמיתך עמות אתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה. רב עולא בריה דרב עילאי הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן שלח ליה רב יוסף עולא חבירנו עמות בתורה ובמצות הוא אמר רב נחמן מאי שלח לי לחנופי ליה הדר אמר דילמא למישרי ליה תיגריה ברישיא אי נמי לשודא דדייני. (שם ע"ב) אמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה דכתיב ועמדו (זבחים טז.) מה ליושב שכן פסול לעדות (דף קיג) מיושב תלמיד חכם אלמא תלמיד חכם מעיד כשהוא יושב (שבועות ל:) אמר רב הונא מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דהא עדים כגמר דין דמי וכתיב ועמדו. אמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי לא ליקדום צורבא מרבנן ליתיב גבי דיינא דמיחזו כמאן סדר ליה לדיניה ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עדנא אבל קביע ליה עדנא לית לן בה. ואמר רבה בר רב הונא צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילא ביה מלתא למיזל לגבי דיינא דזוטר מיניה לא נזיל. אמר רב שישא בריה דרב אירי אף אנן נמי תנינא מצא שק או קופה שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול והני מילי בממונא אבל באיסורא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. רב יימר הוה ידע ליה סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר אותביה א"ל רב אשי לאמימר והאמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה א"ל האי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף. (סנהדרין ז.) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט וכל שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה גובה ממנו נפשות שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין שתי יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים וגומר כולם אחזי חרב וגומר מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה. (שם ע"ב) דרש ר' יאשיה ואי תימא רב נחמן מאי דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט וכי בבקר דנין וכל היום לא אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מהכא אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. אמר רבי יהושע בן לוי עשרה יושבין בדין קולר תלוי בצואר כולם. ושפטתם צדק א"ר שמעון בן לקיש צדק את הדין בלבך ואחר כך חתכהו. (שם ח.) כקטן כגדול תשמעון. א"ר שמעון בן לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הלכתא אי נימא לעיוני ביה ולמיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה. כתוב אחד אומר ואצוה את שפטיכם וכתיב ואצוה אתכם א"ר שמלאי אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור ועד כמה א"ר חנין ואי תימא ר' שבתאי עד כדי כאשר ישא האומן את היונק. (סוטה כא:) היכי דמי רשע ערום אמר רבי חנינא זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. (סנהדרין יח.) ושמת עליהם שרי אלפים וגו' שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששת אלפים שרי חמשים שנים עשר אלף שרי עשרות ששת ריבוא נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות מאי קמ"ל שרים מלגאו. (סנהדרין ה.) מר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אי קבלוך עילוייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים אלמא כיון דגמרו סביר וקבלוה עילוייהו ואע"ג דלא נקיט רשותא מבי ריש גלותא דיניה דינא. (כתובות קה:) והלכתא לא מיבעיא שחד ממון דאסיר אלא אפילו שחד דברים נמי אסור.