הלכות גדולות · סימן מ״ט, ט׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

(שם קל:) ת"ר אין למידין הלכה לא מפי תלמיד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה ובלבד שלא ידמה מאי ובלבד שלא ידמה והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה אלא אמר רב אשי ובלבד שלא ידמה בטריפות דתניא אין אומרין בטריפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן מתה חותכה מכאן וחיתה. א"ל רבי אסי לר' יוחנן כי אמר לן מר הלכה נעביד מעשה אמר ליה לא עד דאמינא לכו הלכה למעשה. אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פסק דינאי לקמייכו וחזיתין ביה פירכא לא תקרעון עד דאתיתין לגבאי אי אית לי טעמא מהדרנא ואי לא קרענא ליה אנא לאחר מיתה ודאי לא מקרע תקרעוניה ולא מגמר תגמרון מיניה מקרע לא תקרעוניה דאי הואי אנא דילמא אמינא ביה טעמא ולא מגמר תגמרון מיניה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. (שם קלא:) אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא. פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו קטן מאי אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל אפילו קטן המוטל בעריסה. פשיטא בנו ואחר אחר במתנה ובנו אפוטרופוס אשתו ואחר אחר במתנה ואשתו אפוטרופיא אשתו ארוסה ואשתו גרושה דברי הכל קנו. איבעיא להו בת אצל האחים ואשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא משמיה דרבא בכולהו קניאן לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה דקניאן רב עוירא משמיה דרבא בכולהו קניאן לבר מאשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל (שם קלב.) בעי רבא בבריא היאך שכיב מרע הוא דלישתמען מיליה אבל בבריא הא קאים הוא או דילמא בבריא ניחא ליה דלישתמעון מיליה מהשתא. ת"ש הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב ר' אליעזר אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן א"ר יהודה הנחתום מעשה היה ואירע דבר בבת אחותי כלה ואמרו חכמים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן טעמא דיצא עליו שטר חוב הא לאו הכי קניא במאי אי נימא בשכיב מרע הא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופיא אלא לאו בברי לא לעולם בשכיב מרע ורב עוירא מוקים לה בכולהו ורבינא מוקים לה ארוסה ואשתו גרושה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה תקרע כתיבתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן למימרא דרב נחמן לא אזיל בתר אומדנא והתניא מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואחר כך בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן לאחר ואמר ר"נ הלכה כר"ש בן מנסיא התם נמי בתר אומדנא קאזיל דניחא ליה דניפוק ליה קלא דכתבינהו ניהלה לכולהו ניכסיה. (שם קמו:) היה חולה ומוטל במטה אמרו לו כל נכסיך למי אמר להן דמיתי שיש לי בן עכשיו שאין לי בן נכסיי לפלוני ואח"כ נודע שיש לו בן לא אמר כלום וכן שאמר דמיתי שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני ואח"כ נודע שאשתו מעוברת לא אמר כלום (שם קלב:) אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כל העושה אשתו שותף בין הבנים איבדה כתובתה. ההוא דאמר להו תילתא לברת ותילתא לברת ותילתא לאיתת שכיבא חדא מבנתיה סבר רב פפי למימר לית לה אלא תילתא (שם קלג.) א"ל רב כהנא אלו הדר בעל קני מי לא שקלה השתא נמי שקלה והלכתא כרב כהנא. ההוא דפלגינהו לניכסיה לאיתתיה ולבניה שייר חד דיקלא סבר רבינא למימר לית לה אלא דיקלא א"ל רב יימר אי לית לה דיקלא נמי לית לה אי אית לה מגו דנחתא לדיקלא נחתא נמי לכולהו ניכסיה והלכתא כרב יימר. (שם קעג.) זבין ליה חדא מן ארעתיה ואינשו עדים הי דא מינייהו כתב ליה קל פחותה שבהן שיד בעל השטר על התחתונה.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.