הלכות גדולות · סימן מ״ט, ח׳

(ב"ב קלח:) תנו רבנן שכיב מרע שאמר יש לי מאתים זוז אצל פלוני אין כותבין אלא אם כן הביא ראיה לפיכך כשהוא גובה אינו צריך להביא ראיה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כותבין אף על פי שלא הביא ראיה לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה אמר רב נחמן אמר לי הונא תנא רבי מאיר אומר אין כותבין וחכמים אומרים כותבין והלכה כחכמים אף רבי מאיר לא אמר אלא משום דחוששין לבד טועין. אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא אין חוששין לב"ד טועין. מאי ניהו כותבין אעפ"י שלא הביא ראיה ולא אמרינן דילמא כי אזיל לבי דינא למגבא טעו בי דינא ולא דייקי בתר ראיה אלא אמרינן דודאי בי דינא דייקי ומאי שנא מדרבא דאמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין אע"פ שאין מכירין וממאנין אעפ"י שאין מכירין ואין כותבין גט חליצה אלא א"כ מכירין ואין כותבין גט מיאון אלא א"כ מכירין ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא א"כ מכירין ואין ממאנין אלא א"כ מכירין וכותבין גט חליצה ומיאון אע"פ שאין מכירין ואי ס"ד אין חוששין לב"ד טועין ליחלוץ ולימאן אע"פ שאין מכירין דאמרינן כי אזלי לבי דינא אחרינא ודאי לא כתבי ליה עד דדייקי דהא אין חוששין לב"ד טועין אלא לאו היינו טעמא דאין חולצין ואין ממאנין משום דחוששין לב"ד טועין ופליגא דרבא. ותסברא והא מדקאמר כותבין אע"פ שאין מכירין מכלל דרבא נמי אין חוששין לב"ד טועין אלא רבא לעולם נמי אין חוששין לב"ד טועין ס"ל דהא אמר כותבין אעפ"י שאין מכירין ולא אמרינן דילמא טעו בי דינאי קמא ולא דייקי בי דינאי ודאי דייקי. ודקא קשיא כיון דאין חוששין לב"ד טועין ליחלוץ ולימאן אע"פ שאין מכירין דאמרי' כי אזלי לבי דינא אחרינא ודאי לא כתבי להו עד דדייקי והאי דלא קאמר רבא הכי לאו משום דס"ל דחיישינן דילמא טעו בי דינא ולא דייקי בי דינא ודאי דייקי והכא היינו טעמא דחיישינן כיון דחליצה ומיאון בי דינא הוא דאיתנהו אי אמרת ליחלוץ ולימאן אעפ"י שאין מכירין כי אתו לקמיה בי דינא אחרינא חיישינן דילמא אתו למיסמך אבי דינא קמא ואמרי אי לאו דקמו בי דינא במילתא לא הוה חלצה ולא אתו למידק בתרייהו הלכך האי דלא עבדינן הכי דחיישינן דילמא לא אתו למידק בי דינא בתר בי דינא אבל הכא בסהדי הוא דהוו ולא בי דינא אמרינן כי נפיק הדין שטרא לקמיה (דף קיא) בי דינא למיגבא ביה ודאי בי דינא אסהדי לא סמכי עד דדייקי בתר ראיה לא מגבו ביה.