הלכות גדולות · סימן מ״ט, י׳

(שם עז.) והלכתא אותיות נקנות במסירה היכא דיהב ליה לחבריה שטרא במתנה כיון דמסריה ניהליה בפני עדים קנייה ואע"ג דלא קני מיניה דקיי"ל הלכתא כר"א בגיטין דאמר עידי מסירה כרתי. (קדושין כב:) עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה מאי טעמא דאיתקש לשדה אחוזה דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה מה שדה אחוזה נקנית בכסף בשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. (ב"ב קלט:) מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. וכמה מרובין אמר רב יהודה אמר רב כל שיזונו מהם אלו ואלו שנים עשר חודש כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי זו דברי רבן גמליאל ברבי אבל חכמים אומרים כל שיזונו מהם אלו ואלו עד שיבגרו. אתמר נמי כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר תנה א"ר יוחנן כל שיזונו ומהם אלו ואלו הן מרובים ואינך מועטים. ואי ליכא לאלו ואלו עד שיבגרו שקלן להו בנות לכולהו (שם קמ.) אמר רבא מוציאין מהם מזון לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מאי ת"ש דאמר רבי אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו (שם ע"ב) הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים מרובים זכרים דוחין אותו אצל הנקבות נכסים מועטים נקבות דוחות אותו אצל זכרים. האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים אם זכר מנה אם נקבה מאתים ילדה זכר ונקבה הזכר נוטל מנה ונקבה נוטלת מאתים ילדה טומטום אינו נוטל אם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה יטול אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל. (שם קמא:) ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי להאי דמיעברת אמר רב הונא הוה מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה (שם קמב.) לכשתלד קנה ורב אמר לכשתלד לא קנה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה. (שם ע"ב) אמר ליה שמואל לרב חנה בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה דאימא לך קמייהו המזכה לעובר קנה והלכתא מזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה. קא אמרי רבנן המזכה לעובר לא קנה עובר דאחריני אבל דיליה קנה לפי שדעתו של אדם קרובה אצל בנו. ההוא דאמר להו כולהו נכסי לבני דיהוו ליך מינאי אתא בריה קשישא קא צווח אמר עילואי מאי תיהוי קני כחד מינייהו הנך ודאי לא קנו דהא אכתי ליתנהו הא אית ליה חולק לטליא במקום בניא או לא רבי אבין ורבי מיאשא ור' ירמיה דאמרי אית חולק לטליא במקום בנאי רבי אבהו ורבי חנינא פאפי ורבי יצחק נפחא דאמרי לית חולק לטליא במקום בניא. א"ל ר' ירמיה לר' אבהו הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו א"ל פשיטא דהלכתא כוותין ולית הלכתא כוותייכו דדרדקי אתון א"ל מידי בקשישותא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא וטעמא מאי זיל שייליה לרבי אבין דאסברתה ניהליה וכרכיש בה רישיה בי מדרשא אתא שייליה א"ל אלו אמר ליה קני כחמור מי קני הלכך בני אשה לא קנו דלא הוו להו עובר ובנו גדול נמי לא קני דבחמור קא מקני ליה. (שם קמג.) ההוא דאמר לה לדביתהו כולהו נכסי ליך ולבניך אמר רב יוסף קנאי פלגא ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא רבי אומר והיתה לאהרן ולבניו לאהרן למחצה ולבניו מחצה (שם ע"ב) והלכתא כרב יוסף. ההוא גברא דשדר פיסקי דשיראי לדביתהו א"ר אמי הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות דלית ליה כלתא אבל אית ליה כלתא לא שביק כלתיה ומשדר לבנתיה והני מילי דנסיבין אבל לא נסיבין לא שביק בנתיה ומשדר לכלתיה. ההוא דאמר להו כולהו נכסיי לבנאי הוה ליה ברא וברתא מיקרו אינשי לחד ברא בנאי או לא אמר אביי ת"ש ובני דן חשים. אמר ליה רבא ודילמא כדתנא דבי חזקיה שהיו בניו מרובים כחושים של קנים אלא אמר רבא ובני פלוא אליאב רב יוסף אמר ובני איתן עזריה. ההוא דאמר להו כולהו נכסי לבני הוה ליה ברא ובר ברא מי קרי אינשי לבר ברא בני או לא רב חביבא אמר קרו אינשי לבר ברא בני מר רב רב אשי אמר לא קארו אינשי לבר ברא בני. תניא כוותיה דמר בר רב אשי המודר הנאה מן הבנים מותר בבני בנים. הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושק ואוכלין השביחו לעצמן וכן האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לכם אביכם הריני עושה ואוכלת והשביחה השביחה לעצמה. אמר רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השביחו לעצמן איני והאמר רבי חנינא אפילו לא הניח להם אביהם אלא אודייני השבח לאמצע והא אודייני דמחמת עצמן הוא שאני אודייני דלנטירותא עבידא דאפילו קטנים מינטרי לה. (שם קמד.) אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא. רב ספרא שבק ליה אבוה זוזי עבד בהו עיסקא ורווח תבעיה אחיה בדינא לקמיה דרבא אמר להו רב ספרא גברא רבא הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני. וכן אשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע אשה מאי עובידתה א"ר ירמיה באשה יורשת יורשת פשיטא מהו דתימא לאו אורח ארעא קמ"ל. אמרה ראו מה שהניח לכם אביכם וכו'. פשיטא מהו דתימא ניחא לה דתיפוק לה קלא דמחלא קמ"ל. א"ר חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו דוקא גדול ודוקא בתולה ודוקא ראשונה ודוקא שהשיאו ראשון. ייחד לו בית וכלי בית כלי בית קנה בית לא קנה. אמר ר' ירמיה כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם. נהרדעי אמרי אפילו שובכא דיוני רב פפא אמר אפילו אציצא דהרסנא. מר זוטרא אנסביה לבריה תלא ליה בגנאניה סנדל דיליה דליהוו ליה אתר. רב אשי אנסביה לבריה תלא ליה אשישא דמשחא. אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא חדא הא ואידך דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ואידך דאמר רב הונא אמר רב האומר לחבירו מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה.