הלכות גדולות · סימן מ״ט, ז׳

(שם קסח:) תנו רבנן מי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שבאו עדים ואמרו אנחנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין לו שטר אחר במה דברים אמורים בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מאחריות שבו רבן שמעון בן גמליאל אומר אף שטרי מקח וממכר אין כותבין וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו בשטר והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכמים אומרים מתנתו קיימת (שם קסט:) אמר מר חוץ מאחריות שבו היכי כתבינן ליה אמר רב נחמן שטרא דנן דכתבנוהי לא למגבא ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי אלא דתיקום ארעא בידא דלוקח טעמא דכתב ליה הכי אבל כתיב ליה שטרא מעליא ולא כתיב ליה אחריות גבי. אמר רפרם זאת אומרת אחריות טעות סופר הוא רב אשי אמר לעולם אימא לך אחריות לאו טעות סופר הוא אלא מאי חוץ מאחריות שבו דלא כתב ליה אחריות. (ב"מ יד:) אתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו רב אמר יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו (שם טו:) אמר רבא הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח ואף על פי שלא פירש לו את השבח הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו ואחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה ובין בשטרי מקח וממכר. (ב"ב קסט:) ההיא אתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא אזל זבן לה שלא באחריות אתאי לקמיה דרב נחמן אמר ליה שליחא לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אלא זיל את זיבנה מינה שלא באחריות וזבנה ניהלה באחריות. (שביעית פ"י) תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין. (ב"ב קעב.) אמר להו רבא בר רב שילא להנהו דכתבי שטרי אקנייתא כי כתבינו שטרי אקנייתא אי ידעיתו זמניה כתבו בזמניה ואי לא כתבו יומא דקיימתו ביה מאי טעמא דמיחזי כשיקרא. אמר להו רב לספריה וכן אמר להו רב הונא לספריה כי יתביתו בשילי כתבו בשילי ואף על גב דמסירו לכו מילי בהיני כי יתביתו בהיני כתביתו בהיני ואף על גב דמסירי לכו מילי בשילי מאי טעמא משום דמיחזי כשיקרא. אמר רבא האי מאן דנקיט שטרא בר מאה ואמר שוויה ניהלי תרין בני חמשין חמשין לא משוינן ליה מאי טעמא עבדו רבנן מלתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה ללוה דליפגום שטריה ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפרעו וכן נמי דנקיט תרי שטרי בני חמשין חמשין ואמר שויה ניהלי חד בר מאה לא משוינן ליה מאי טעמא עבדו רבנן מלתא דניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף לפורעו וניחא ליה למלוה דלא ליפגום שטריה. אמר רב אשי (הלכך) האי מאן דנקיט חד שטרא בר מאה ואמר שוויה ניהלי חד בר חמשין לא משוינן ליה דאמרינן האי מיפרע פרעיה ואמר ליה הב לי שערי ואמר ליה אירכס לי וכתב ליה שובר בר מאה ומפיק ליה להאי בר חמשין וגבי ביה ואמר ליה הני דהדרת יזיפת מיני השתא. שנים שהיו בעיר שם אחד יוסף בן שמעון ושם שני יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב נמצא לאחד בין שערותיו שערו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועין כיצד יעשו ישלשו ואם היו משלשין יכתבו סימן ואם היו בסימנין יכתבו כהן (שם קנ:) תנא ואם שניהם כהנים יכתבו דורות. (שם קעג.) שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים לא עשה כלום אלא אם כן שייר קרקע כל שהוא ולאו קרקע דוקא אלא שייר כל שהוא דוקא. הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר כל שהו לא יצא דאמרינן האי דשייר דמיו הוא. הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא הא שייר כל שהו ומת מתנתו קיימת ואף על גב דלא קנו מיניה דמצוה מחמת מיתה לא בעי קנין ודוקא דמית אבל לא מית אף על גב דקנו מיניה וקם הדר בכל דעבד. הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע או מעלעלי כל שהוא בפניה ושתקה איבדה כתובתה ואי צווחה הא צווחה. המברחת נכסיה מבעלה מקמי דתיהוי ליה כל נכסיה לא עשתה ולא כלום ואם שיירה כל שהו שפיר דמי דעבדת. (ב"מ קה.) אמר רבא תרי עסקי וחד שטרא פסידא דלוה כגון דיהב ליה אלפא זוזי בעסקא בתרי זמני וכתב להו בחד שערא חד עסקא דחמש מאה רווח מאתן וחד עסקא דחמש מאה עבד זיאנא מאתן פסידא דלוה דאמר ליה מלוה האי חד עסקא הוא דהא בחד שערא כתיב ואתי רווחא וקאים במקום זיאנא. ואמר רבא חד עסקא ותרי שערי פסידא דמלוה כגון דיהב ליה אלפא זוזי בעסקא וכתב עליה תרי שטרי כל חד בחמש מאה ואזל וזבן בחמש מאה חיטי ובחמש מאה שערי חיטי עבדן רוחא מאתן שערי עבדן זיאנא מאתן פסידא דמלוה דאלו חד שטרא הוה אתי רוחא וקאי במקום זיאנא השתא אמר ליה הלין תרי עיסקי הוו אכיל פלגא ברוחא ודרי תרי תילתא בזיאנא דהכי אמור רבנן אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אשתכח דבעי למיכל מאה זוזי מרוחא דחיטי ודארי מאה ותלתין ותלתא ותילתא בזיאנא דשערי.