הלכות גדולות · סימן מ״ט, י״א

(שם קמד:) האחים השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו האחים שעשו מקצתן שושבינות בחיי אביהם חזרה השושבינות חזרה לאמצע מפני שהשושבינות נגבית בבית דין אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן אין נגבין בבית דין מפני שהוא גמילות חסדים. אמר מר האחין השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע תנא לאומנות המלך. תנו רבנן אחד מן האחין שמינוהו גבאי או פולמוסטוס אם מחמת אחים לאחים אם מחמת עצמו לעצמו. מחמת האחים לאחים פשיטא לא צריכא דחריף טפי מהו דתימא חורפיה גרם ליה קמשמע לן. תנו רבנן אחד מן האחים שנטל מאתים זוז והלך ללמוד תורה או ללמוד אומנות יכולין אחים לומר לו אם את אצלנו יש לך מזונות ואם אין את אצלנו אין לך מזונות. וניזוניה כל היכא דאיתיה מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא לפי שברכת הבית מרובה וניתבו ליה לפי ברכת הבית אין הכי נמי. (שם קמה.) המארש את האשה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מקום שנהגו להחזיר קידושין מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין. אמר רב פפא הלכתא הדר ביה איהו סבלונות הדרי קידושי לא הדרי הדרה בה איהי אפי' קידושי נמי הדרי אמימר אמר קידושי לא הדרי גזירה שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה קידושי לא הדרי משום דקידושין לטיבו עין ניתנו ואפילו קידשה בככרא דכספא דהוי שיתא אלפי זוזי לא הדרי קידושי רב אשי אמר גיטא מוכיח עליה והא דרב אשי ברותא היא דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא והלכתא כאמימר מפני שהשושבינות נגבית בבית דין. חנו רבנן חמשה דברים נאמרו בשושבינות נגבית בבית דין וחוזרת בעונתה ואין בה משום ריבית (שם ע"ב) ואין שביעית משמטתה ואין הבכור נוטל בה פי שנים. נגבית בבית דין וחוזרת בעונתה דכמלוה דמי. ואין בה משום ריבית דלאו אדעתא דהכי שדר ליה. ואין השביעית משמטתה דלא קרינא ביה לא יגוש ואין הבכור נוטל בה פי שנים דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. אמר רב כהנא כללא דשושבינותא הוה במתא איבעי ליה למיתא הוה בדברא שמע קל טבלא איבעי ליה למיתא לא שמע איבעי ליה לאודועיה לא אודעיה תרעומות אית ליה עליה שלומי משלם וכמה אמר אביי נהוג בני גננא מדלי ליה מאי דהוה בעי מצבתא ליה ושאר משלם עד זוזא בכפיה אתייה בכרסיה אכליה עד ארבעה משלם פלגא מכאן והילך איניש איניש לפום חשיבותיה. תנו רבנן עשה עמו בפומבי ובקש לעשות עמו בצינעא יכול לומר לו בפומבי אני עושה עמך כדרך שעשית עמי עשה עמו בבתולה ובקש לעשות עמו באלמנה יכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך כדרך שעשית עמי עשה עמו בשניה ובקש לעשות עמו בראשונה יכול לומר לו לכשתשא אשה אחרת אני עושה עמך. (שם קמו.) השולח סבלונות לבית חמיו שלח לשם במאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אינן נגבין לא אכל שם סעודת חתן ואפי' בדינר הרי אלו נגבין. השולח סבלונות מרובין כדי שיבואו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין סבלונות מועטין כדי שתשמש בהן והיא בבית אביה אין נגבין אמר רבא לא שנו אלא דינר אבל פחות מדינר לא פשיטא דינר תנן מהו דתימא אפילו פחות מדינר והאי דקתני דינר אורחא דמלתא דקתני קמ"ל. אכל תנן שתה מאי הוא תנן שלוחו מאי שם תנן שגר לו מאי ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד ששיגר לבית חמיו מאה (דף קיב) קרונות של כלי כסף ושל כלי זהב ורכב על סוס בשמחתו והלך ועמד על פתח בית חמיו והביאו לו כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו סבלונות העשויין ליבלות אין נגבין ושאין עשויין ליבלות נגבין ש"מ אפילו שתה ש"מ. בעי רבא שבלונות העשויין ליבלות ולא בלו מהו תא שמע וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא מאי לאו אף על גב דלא בלו לא בלו דוקא ת"ש סבלונות מועטין כדי שתשמש בהן והיא בבית אביה אין נגבין תרגמה רבא בירכא וסבכתא. (שם קמו:) סבלונות מועטין כדי שתשמש בהן והיא בבית אביה. יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין מת הוא ובין מתה היא אי נמי הדר ביה איהו סבלונות הדרי מיכלא ומישתא לא הדרי הדרא ביה איהי אפילו בישא דירקא נמי הדרא אמר רב הונא בריה דרב יהושע ושמין לו דמי בשר בזול. וכמה בזול כל זוזא חשבין ליה ארבעה דנקי. שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת (שם קנג.) לא כתב בה שכיב מרע הוא אומר שכיב מרע היה והן אומרים בריא היה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. (שם קנא:) והלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעי קטן ואע"ג דמית מצוה מחמת מיתה לא בעי קטן והוא דמית עומד חוזר ואע"ג דקנו מיניה מצוה מחמת מיתה היכא דאפיק בפומיה דקא מיית כי דאמרינן מתנת שכיב מרע היכא דאמר סתמא ולא אפיק בפומיה מחמת מיתה כי דאמיד ביה דאזלינן בתר אומדן דעתה דאי לא שייר דעתיה דמיית אה מת קנה מתנה אם עמד חוזר שייר בנכסי ויהב ליה וקנו מידו מתנתו קיימת אם לא קנו מידו כי נמי מיית לא הואי מתנה. (שם קמז:) אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. (שם קנג.) ההוא דהוה כתיב ביה כד קציר ורמי בערסיה ולא הוה כתיב ביה ומיגו מרעיה איתפטר לבית עלמיה אמר רבא הרי מת וקברו מוכיח עליו (שם ע"ב) אמר ליה אביי השתא ומה ספינות דרובן לאבד נותן עליהם חומרי חיים וחומרי מתים תולין שרובן לחיים לא כל שכן אמר רב הונא בריה דרב יהושע כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כרבי נתן דתניא מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידן בלא ראיה והן אין מוציאין מידו אלא בראיה דברי רבי יעקב ר' נתן אומר אה בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע ואה שכיב מרע הוא עליהם להביא ראיה שהיה בריא (שם קנא.) אימיה דרב טוביה בעיא למינסב לרב זביד אקניתינהו לנכהה לרב זוטרא בר טוביה לסוף איגרש אתאי לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר אי משום אינסובי הוא הא אינהיבא לה אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אטו משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא אפילו למאן דאמר מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא דעתא אבל הכא גליא דעתה דארעתא דזייר לה רב זביד הוא ואי משום אינסובי הוא הא איגרשא לה. אימיה דרמי בר חמא כתביתינהו לניכסה מצפרא לרמי בר חמא באורחא כתביתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בכנסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסיה אזל רב ששת לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה דהדרא בה והא שכיבא אמר ליה הכי אמר שמואל כל שאילו עומד וחוזר חוזר במתנתו ודילמא הני מילי לעצמו אבל לאחר לא אמר ליה בפירוש אמר שמואל לא שנא לעצמו ולא שנא לאחר. אימיה דרב עמרם חסידא הוה ליה מלוגא דשטרי כי קשכבא אמרה ליה הני לעמרם ברי ולא משכתינון ניהליה אתו אחי לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא תפש אמר להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. אחתיה דרב טובי בר ולפניא אתא רב אחדבוי בר מתנה בכה לה אמר השתא אמרי האי בר בי רב והאי לאו בר בי רב אקניתינהו ניהניה אתא רב אחדבוי בר רב מתנה לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי דאמר שמואל כל שאילו עומד וחוזר חוזר במתנתו. (שם קנג.) ההיא איתתא דאקנינהי כולהו ניכסה ושיירה וקנו מינה אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה מאי איעביד לך הא לא אקנית כדמקנו אינשי. (שם קנה:) שלח ליה גידול בר מנשה לרבא ילמדנו רבינו תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ויודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר ולישלח תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד אין הכי נמי ומעשה שהיה כך היה. הא דאמרינן דאין שטר לאחר מיתה מתנת שכיב מרע כי אמר כתבו ותנו אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אבל ודאי כל סהדותא דסהדין קמי שכיב מרע וכל תפקדתא דמפקד כתבינן וחתמינן לאחר מיתה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו: