הלכות גדולות · סימן מ״ח, ט׳

(פסק) איתתא דאית לה זוזי ובעיא לברוחינהו מגברא ניכתוב לה מקמי דמקדש לה וליתן לה והכי כתיב לה על מנת שאין לי רשות בהם ולא דין ולא דברים ואי דחלא דילמא שמיט ואכיל להו מינה. ולית ליה נכסי (כתובות עט.) תכתבינון למאן דניחא לה במתנה והכין כתבא בשטרא הרי הן לך במתנה מן היום לכשאני רוצה דאמור רבנן דכי האי גוונא קני עד ההוא יומא דבעיא להו מינה. (פאה פ"ב) מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל עלה ללשכת הגזית ושאל ואמר נחום הלבלר מקובלני מרבי מייאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני הזורע את שדהו שני מיני חיטים אם עשאן גורן אחד נותן פאה אחת שני גרנות נותן שתי פאות. מאן דאתי מאורחא ומטא יומא טבא אי מרחק מן מאתא פלגיה דיומא או חד ליליא שרי לסגויי בכרעיה ההוא פלגיה דיומא ואי לא אסיר ואי מרחק טפי מהכי רחמנא פטריה ואי פיסחא הוא פטיר מלמיעבד פיסחא בחולא ואי סוכה היא מיחייב בסוכה לחולא. (סנהדרין יז:) הלומדין לפני חכמים לוי מרבי. דנין לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנניה בן בינאי וחנן המצרי. רב נחמן בר יצחק מתני חמשה שמעון שמעון שמעון חנן וחנניה. רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבארץ ישראל ר' אבא. דייני גולה קרנא. דייני דארץ ישראל ר' אמי ור' אסי. דייני דפומבדיתא רב פפא בר שמואל דייני דנהרדעא רב אדא בר ממומי. סבי דסורא רב הונא ורב חסדא. סבי דפומבדיתא רב יהודה ורב עינא. חריפי דפומבדיתא עיפא ואבימי בני רחבה. אמוראי בפומבדיתא רבה ורב יוסף אמוראי בנהרדעא רב חמא. נהרבילאי מתנו רמי בר בריבי. אמרי בי רב רב הונא והאמר רב הונא אמרי בי רב אלא רב המנונא. אמרי במערבא ר' ירמיה. שלחו מתם ר' יוסי בר' חנינא מחכו עלה במערבא רבי אלעזר והא שלחו מתם לר' יוסי בר' חנינא אלא איפוך (עירובין מו:) רבי יעקב ורבי זריקא אמרו הלכה כר' עקיבא מחבירו למאי הלכתא ר' אסי אמר הלכה רבי חייא בר אבא אמר מטין רבי יוסי ברבי חנינא אמר נראין ובלשון הזה אמר רבי יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואצ"ל רבי מאיר ורבי יוסי שהלכה כר' יוסי אמר רב אשי אף אנו נאמר ר' יוסי ור' שמעון הלכה כר' יוסי דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן רבי יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה אמר רב משרשיא ליתנייהו להני כללי וסיפא קאמרינן דהני כללי לאו דברי הכל נינהו. (ביצה ד.) רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ורב הוא דלית ליה הני כללי. (יבמות מב:) מסתמיך ואזיל רבי אבהו אכתפא דרבי נחום שמעיה מלקיט ואזיל הלכתא מיניה מחלוקת ואחר כך סתם מאי הלכה כסתם סתם ואחר כך מחלוקת מאי א"ל אין הלכה כסתם סתמא דמתניתא ומחלוקת דברייתא מאי א"ל הלכה כסתם מתניתין מחלוקת דמתניתא וסתמא דברייתא מאי א"ל וכי רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו (ב"מ נד.) והכא סתם לן תנא כר' יאשיה הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים הבעלים קודמין מפני שמוסיפין חומש. (יומא ד:) א"ר מוסיא בריה דרבי מוסיא משמיה דרבי מוסיא רבה מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר לאמר אמר לו לך אמור (ב"ב לט.) אמר רבה בר רב הונא כל מילתא דמיתאמרה בתלתא לית בה משום לישנא בישא כי אזיל אמר לה למרא דהויא לה בפרהסיא: