הלכות גדולות · סימן מ״ח, ח׳

(פסק) ועבדא דכתב ליה מריה גט חירות מעליא ומקמי דיהביה ניהליה א"ל בפני עדים ואתני בהדיה דכי מיית ההוא גברא מריה הוא דהוי משוחרר אפילו כי מיית מריה נמי לא הוי משוחרר מאי טעמא דהוה ליה גט לאחר מיתה ואי בההיא שעתא א"ל מעכשיו משוחררת בתנאה דפלחת קמאי כל ימי חיי הוי משוחרר מעכשיו לאיחיובי במצות ולמינסב בת ישראל אסור עד דמיית רביה מאי טעמא דילמא מיית איהו מקמי רביה ולא מיקיים תנאיה. (נזיר סב:) עבדא דמשתבע דלא למיעבד מלאכה בכל מילי דמשעבד לרביה לא צריך הפרה כל עיקר ואי משתבע למיעבד מילי אחרנייתא לא מצי רביה מיפר ליה דהכין אמר רחמנא אב ובעל מיפר אבל רבה לעבד לא מיפר. לקח שפחה ובא עליה ונתעברה ממנו ואחר כך שיחררה והטבילה לשום חירות וילדה אותו ולד גר הוי ולא צריך טבילה דסגי ליה בטבילת אמו ולענין נחלה לא ירית ליה דלאו בריה מיקרי מאי טעמא דבעינא זרע שנזרע בקדושה וליכא. וכן מי שנשא את הגויה הטבילה לשום גירות ואחרי כן ילדה בנה גר הוי ואין צריך טבילה דאמר רבא (יבמות עח.) נתגיירה מעוברת וילדה בנה אין צריך טבילה ולענין נחלה לא ירית ליה דלאו בניה מיקרי ואי נקבה היא בין מן הנכרית בין מן השפחה כשירה לישראל ואסורה לכהן. ומאן דמשחרר אמתא ומתני בהדה תנאה וכפיל ליה ומינסבה ההיא שפחה והוו לה בני ולבסוף לא מקיימא ליה לההוא תנאה הויא שפחה למפרע וכל בני דילידת עבדי נינהו וצריכין שיחרור. שבעה גוים דאשלימו מן קמי כיבוש הארץ שרי להו למיעל בקהל דכי אסר רחמנא שבעה גוים דאיתנהו בארץ ישראל אבל דשרו בחוצה לארץ לא אסר רחמנא. והני זנגאי אי מיגיירי שרו למיעל בקהל ואית רבנן דפליגין על זנגאי ועל שבעה גוים דלא עיילין בקהל. ושבעה גוים נמי כל היכא דידיעי באיסורייהו קיימי ולא אמרינן כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות דקאמרינן בימי רבי בקשו להתיר את הנתינין ואע"ג דמיגיירי קיימי בלא תתחתן בם הא קאמרינן (יבמות עו.) הדר אמר רבה בגיותן לית להו חתנות זנות בעלמא נתגיירו אית להו חתנות ואסיר לאיחתוני בהו. ואי קשיא לך רחב הזונה דאיגיירא ונסבה יהושע רוסתקייתא הות ולא משבעה גוים הות. ומר רב יהודאי גאון אמר כשנכנסו מרגלים דיהושע איגיירא ועדיין לא נכנסו ישראל לארץ. גבעונין הרי הן כממזירין פתן ויינן מותר ומיחייבין בכל מצות כממזירין ואסור למינסב מינהון ולאנסובינון אבל להעד ולדין כשרין ולענין חליצה פסולין. כותאי צבואי ושמראי חד גוהר נינהו כותאי על שום דאגלינון סנחריב מכות שנא' ויבא מלך אשור מבבל ומכותה. צבויי דצבעו נפשייהו בישראל שלא לשמה שמראי על שום דאותיבינון סנחריב בשומרון שנאמר וישב בערי שומרון תחת בני ישראל. (קדושין עו.) ואסיר לקבולי גר מנהון בין למאן דאמר ממזר מאחותו נתערב בהן ובין למאן דאמר עבד ושפחה נתערב בהן ולית להו תקנתא. גבעונים נתינין וכנענים חד גוהר נינהו ולא מקבלין מינייהו גר דאמרינן (יבמות עט:) בימי ר' בקשו להתיר את הנתינים ואע"ג דתנן (ידים פ"ד) בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם אמר להם מה אני לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמר לו רבי יהושע מותר אתה אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אמר לו ר' יהושע וכי עמון ומואב במקומן הם יושבין והלא כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שושיתי אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר והיה באחרית הימים אשיב את שבות בני עמון וכבר שבו אמר לו ר' יהושע והלא כבר נאמר ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו והתירוהו לבא בקהל אלמא כיון דאגלינון סנחריב איבדרו להו ואיערבו להו בידי גוים ואיכא למימר כל דפריש מרובא פריש ומקבלין מינייהו גר מעמון ומואב הני כותים ונתינים כיון דקביעי וידיעי דוכתייהו לית להו תקנתא ולא מקבלינן מינייהו ואי קשיא לך מאי שנא יהודה גר עמוני דהתירוהו לבא בקהל ומאי שנא (יבמות עו:) מנימין גר מצרי דלא הוו שרו ליה למיעל בקהל עד שלשה דורות משום דאשכחן במצרים דכד בדרינהו רחמנא קבע להו דוכתא לאהדורינהו ואהדרינהו דכתיב והשבתי אתכם ארץ פתרוס: