הלכות גדולות · סימן מ״ח, ד׳

(שם קכג:) ת"ר בכור נוטל פי שנים בזרוע בלחיים ובקבה ובמוקדשין הניח להם אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחר או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל בהן פי שנים אבל בנה האב ונטע הבכור נוטל פי שנים. (שם קטד) סדר נחלות כך הוא ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות וגו' בן קודם לבת כל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת בת קודמת לאחין וכל יוצאי ירכה של בת קודמין לאחי' האחין קודמיו לאחי האב וכל יוצאי ירכן של אחין קודמין לאחי האב זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין האב קודם לכל יוצאי ירכו. ולא מיבעיא היכא דשבק בני דאינון ירתין ליה אלא אפי' שבק בני ובנאתא בני ירתין בנאתא לא ירתין מדקאמר רחמנא ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו טעמא דליכא בן הא איכא בן בן ירית ואע"ג דאיכא בת. והיכא דשכיב בן בחיי אביו ויש לו בן ויש לו אחיות בן הבן ירית בת לא ירתא דירושה דבן היא ואף על גב דשכיב ירתיה לאבוה בקבריה ומורית ליה להדין בריה. ולא מיבעיא בר ברא דהוא ירית מקמי ברתא דתניא ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובת בן הבן מנין ת"ל אין לו עיין עליו. והיכא דליכא ירתי דבן בת ירתא מקמי אבא ולא מיבעיא בת דקדימא לאבא אלא אפילו שכיבא בת בחיי אבוה ואית לה בן או בת אינון ירתין וכמה דאיכא יוצאי יריכה של בת מהדרינן דאינון קדמין לאב דתניא בת אין לי אלא בת בת הבת ובן הבת ובן בת הבת מנין ת"ל אין לו עיין עליו. והיכא דשכיב ולא שבק לא בן ולא יוצאי ירכו ולא בת ולא יוצאי ירכה ואית ליה אחי למיתנא ואית ליה אבא אבוהי ירית ליה אחוהי לא ירית ליה דכתיב והעברתם את נחלתו לבתו וכתיב בשארה ונתתם (שם קט.) מאי שנא דכתיב בשארא ונתתם והכא כתיב והעברתם הכי קאמר רחמנא עבור מאב ותן לבת אבל ליכא בת אב קודם דתנן האב קודם לכל יוצאי ירכו. ואי לית ליה אב למיתנא אחוהי ירתין ליה מקמי אחי דאבא ובני אחי נמי קדמין לאחי דאבא וכמה דאיכא יוצאי ירכן (דף קז) דאחי אינון ירתין ליה דתנן וכל יוצאי ירכן של אחין קודמין לאחי האב. ותניא אין לי אלא אח בן אח ובת אח ובן בת אח מנין ת"ל אין לו עיין עליו. והיכא דליכא אחין ולא יוצאי ירכן אחי אבא ירתין ואי ליכא אחי אבא ולא יוצאי ירכן מהדרינן על קרוב במשפחתו. וכי ירת אחי ואחי דאבא היכא דמן אב אינון אבל מן האם לא ירתין כדתנן האחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין (שם קי.) דאמר קרא ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחתם לבית אבותם וברא הוא דירית לה לאימיה ואם לבן לא ירתא דכתיב ממשפחתו וירש אותה והם הכין דחזי בני למירת בנכסי אב הכין ירתין בנכסי אם (שם קיא.) דכתיב וכל בת יורשת נחלה ממטות היאך בת יורשת שני מטות אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו ויורשתן אין לי אלא בת בן מנין אמרת קל וחומר ומה בת שהורע כחה דהיכא דאיכא בן ובת בנכסי האב בן ירית ברתא לא יריתא [יפה כחה בנכסי האם] בן שיפה כחו בנכסי האב אינו דין שיפה כחו בנכסי האם וממקום שבאתה מה להלן בן קודם לבת אף כאן בן קודם לבת ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר ברבי שמעון משום ר' זכריה בן הקצב אמרו אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם דיו לבא מן הדין להיות כנדון מאי היא בן לא כתיב בנכסי האם בת היא דכתיבא בן מקל וחומר הוא דאתי מבת מסתייה לשוויה כבת. רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין הלכה כר' זכריה בן הקצב. ומאן דפקיד מנכסי לאחרים אי אמר בלשון ירושה לא קני אי אמר בלשון מתנה קני דתנן (שם קכו:) כתב בין בתחלה בין בסוף בין באמצע לשום מתנה דבריו קיימין. (שם קכח:) שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא האומר תיטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובבנים שנולדו לו לאחר מיכן וכן הלכה. והיכא דאיכא בכור ופשוט דאיערבו להו ולא ידיע הי מינייהו בכור כותבין הרשאה זה לזה ודוקא דהוה ידיע בכור מעיקרא ואיערב ליה בהדי פשוט אבל בכור ופשוט דאיתילידו במחבא בהדי הדדי ולא ידיע בכור מעיקרא לא כתבין הרשאה דדרש רבא (שם קכז.) שחי נשיו שילדו שני זכרים במחבא כותבין הרשאה זה לזה א"ל רב פפא לרבא והא שלח רבין באיגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך אמרו משמיה דר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו משמיה דרבי ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו כל עיקר אין כותבין הרשאה זה לזה. היכי דמי כגון דקנו מבעלי דינין דכל מאי דפסקינן עליכון בין לזכות בין לחובה מקבלתון ופסקו עליהון מאי דפסקו אי פסקו עליהון מדינא דאורייתא או מדרבנן ובטעמא דרבנן אמרו לא מצו בעלי דינין למהדר בחד מינהון ואפי' בשודא דדייני כי הא דאמרינן (שבועות מח:) האי דיינא דעבד כר' אליעזר עבד כרב ושמואל עבד אבל ודאי פסקו עליהן דינא דלאו כאורייתא ורבנן אלא מדעתייהו הדרין בעלי דינין בהון. הנותן כל נכסיו במתנה לאחרים קנו ואפי' יש לו בנים דתנן (שם קלג:) הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי דוקא דאמר להון בלשון מתנה והוא דברי הוא אבל שכיב מרע בעינן עד דמשייר משהו. ומתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין דקא יהיב מקצת נכסים לאחר ואשתו לגבי יורשים כאחר דמיא. (שם קיד.) אתמר קטן עד מתי חוזר רבה אמר כל זמן שב"ד יושבין רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באיתו ענין והלכתא כוותיה דרב יוסף. (שם קלג.) אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי לירשו נוטלן לשום ירושה ואם לאו נוטלן לשום מתנה. שלח רב אחא בריה דרב עויא לדברי רבי יוחנן בן ברוקה נכסי לך ואחריך לפלוני אם ראשון ראוי ליורשו אין לשני בהן כלום לפי שאין לשון מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק א"ל רבא לרב נחמן והא פסקה א"ל איהו סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק. (שם ע"ב) ההוא דא"ל לחבריה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו הוה בתר דשכיב ראשון אתא שני קא תבע סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שקיל שני א"ל רבא דייני דחצצתא הכי דייני לאו היינו דשלח רב אחא בריה דרב עויא איכסיף קרי עליה אני ה' בעתה אחישנה אלמא הלכתא כרב אחא בריה דרב עויא. הכותב כל נכסיו לאחר והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו נוהגין בניו כשורה זכור לטוב. א"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי כי עבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וכל שכן מברא לברתא דלא ידעת מאי זרעא נפוק מינייהו. (שם קלד.) האומר זה בני נאמן למאי הלכתא אמר רב יהודה אמר שמואל לירשו ולפטור את אשתו מן היבום. (שם קלה:) שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת רואין אם כמייפה את כוחו כותבין ונותנין ואם לאו אין כותבין ונותנין היכי דמי מייפה את כחו כדאמר רב חסדא וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא הכא נמי דאמר אף כתבו וחתמו והבו ליה. מתיב ר' אבא בר ממל ברי שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין הא שכיב מרע כותבין ונותנין הוא מותיב לה והוא מפרק לה במייפה את כחו. אתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כותבין ונותנין. וכן אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כותבין ונותנין. (שם קלו.) הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך מאי טעמא זמנו של שטר מוכיח עליו. אמר רב הלכה כר' יוסי ואע"ג דאמר רב הלכה כר' יוסי צריך שיכתוב מהיום כר' יהודה (גיטין פה:) דאתקין רב יהודה בגיטי איך פלוני בר פלוני פטר ותריך ית פלניתא איתתיה מן יומא דנן ולעלם מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. לעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו (גיטין פג:) תיבעי לר' אליעזר עד כאן לא קאמר ר' אליעזר התם אלא דלמאן דקשרי קשרי לעולם אבל הכא לא או דילמא לא שנא תבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא פסקה מיניה לגמרי אבל הכא כיון דפסקה פסקה מסתברא בין לר' אליעזר ובין לרבנן כיון דפסקה פסקה. (ב"ב קלו.) בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו א"ל בהקנאה אינו צריך אמר רב פפא האי אקנייתא זמנין צריך כתיבה זימנין לא צריך כתיבה כתוב ביה אקנייה וקנינא מיניה לא צריך כתיב ביה קנינא מיניה ואקנייה צריך מאי טעמא אקנייה וקנינא מיניה דאקנייה מהשתא משמע קנינא מיניה ואקנייה אע"ג דקנינא מיניה לאו מהשתא משמע הכי קאמר קנינא מיניה מהשתא דאקנייה לאחר מיתה.