הלכות גדולות · סימן מ״ח, ה׳

(שם קלז.) תניא נכסי לך ואחריך לפלוני ירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד ורמינהו נכסי לך ואחריך לפלוני יורד הראשון ומוכר ואוכל אין לשני אלא מה ששייר ראשון דברי ר' רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד קשיא דר' אדר' קשיא דרשב"ג אדרשב"ג דר' אדר' לא קשיא הא בגופא הא בפירא דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחילה הא דיעבד. אמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ומודה רשב"ג שאם נתנה במתנה שכיב מרע לא עשה ולא כלום מאי טעמא אמר אביי מתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך א"ר זירא א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפי' היה בהם עבדים ושפחות והוציאן לחירות פשיטא מהו דתימא א"ל למיעבד בהו איסורא לא יהבו לך קמ"ל. אמר רב יוסף א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפי' עשאן תכריכין למת. פשיטא מהו דתימא א"ל לשווינהו איסורי הנאה לא יהבי לך קמ"ל. (שם קלט.) הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין ע"י הקטנים ולא הקטנים ניזונין ע"י הגדולים אלא חולקין בשוה נשאו הגדולים ישאו הקטנים [לאחר מיתת אביהס] ואם אמרו הקטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהן נתן. הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות ע"י הקטנות ולא הקטנות ניזונות ע"י הגדולות אלא חולקות בשוה זה חומר בבנות מבבנים שהבנות ניזונות על הבנים ואין ניזונות על הבנות. אמר רבא האי גדל אחי דלבש וכסי מדאחי מאי דעבד עבד דניחא להו דלישתמען במילי והאנן תנן אין הגדולים מתפרנסין על ידי הקטנים מתניתא בשרכא שרכא פשיטא מהו דתימא לא ניחא להו דליתזל קמ"ל. נשאו גדולים ישאו קטנים מאי קאמר אמר רב יהודה הכי קאמר נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם אבל אם נשאו גדולים בחיי אביהם ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהן נתן. (שם קמח:) אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים רואין אם במחלק מת קנו כולן עמד חוזר בכולן אם בנמלך מת קנו כולן עמד אינו חוזר אלא באחרון ודילמא עיוני קא מעיין סתם שכיב מרע מידק דייק ברישא והדר יהיב. אמר רב אחא בר מניומי אר"נ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שלא קנו מידו אם עמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכסים במקום אחר ואלא הא דקתני שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת אמאי ניחוש שמא יש לו נכסים במקום אחר אמר רב חמא באומר כל נכסי אלו. מר בר רב אשי אמר במוחזק. איבעיא להו חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו או לא ת"ש כולן לראשון ומקצתן לשני שני קנה ראשון לא קנה מאי לאו בשמת לא בשעמד. הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא מקצתן לראשון וכולן לשני ראשון קנה שני לא קנה אי אמרת בשלמא בשעמד משום הכי ראשון קנה דשייר שני לא קנה דלא שייר אלא אי אמרת בשמת תרוייהו ליקנו א"ל רב יימר לרב אשי ותיהוי נמי בשעמד אי אמרת בשלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו היינו דשני מיהת קנה ראשון לא קנה אלא אי אמרת חזרה במקצת לא הויא חזרה בכולהו לחד מינייהו לא ליקני והלכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו רישא משכחת לה בין בשמת ובין בשעמד סיפא לא משכחת לה אלא בשעמד. אמר רב ששת יטול יזכה יחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הן במתניתא תנא אף יחסין ויירת בראוי ליורשו ורבי יוחנן בן ברוקה היא. (שם קמט.) איבעיא להו שכ"מ שמכר כל נכסיו מהו זמנין אמר רב יהודה אמר רב אם עמד חוזר וזמנין אמר רב יהודה אמר רב אם עמד אינו חוזר ולא פליגי הא דאיתנהו לזוזי בעינייהו הא דפרעינהו בחובו. איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו ת"ש דאיסור הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה ובי רב הוה אמר רבא במאי נקנינהו רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא אי במתנה מתנת שכיב מרע כירושה שוויוה רבנן כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה וכל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנה אי במשיכה ליתנהו גביה אי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין אי אגב ארעא לית ליה ארעא אי במעמד שלשתן שלח לי לא אזלינא לגביה מתקיף לה רב איקא בריה דרב אמי ולודי איסור דהני זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא אדהכי נפיק אודיתא מבי איסור איקפד רבא אמר קא מגמרי טענתא אינשי ואתו ומפסדו לי. (שם קמט:) שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת וכמה כל שהו אמר רב יהודה קרקע כדי פרנסתו רב ירמיה בר אבא אמר מטלטלין כדי פרנסתו א"ר זירא כמה מכוונן שמעתתא דסבי קרקע כל שהוא מ"ט דאי קא סמיך עילויה מטלטלין נמי אי קא סמיך עלייהו ולאו דוקא קרקע אלא אפי' כל שהו מטלטלי הוי שיור. (שם קנ.) אמר מטלטלי לפניא כל מאני תשמישתא איקרו מטלטלי וקני בר מחיטי ושערי כל מטלטלי אפילו חיטי ושערי ורחים העליונה לבר מרחיים התחתונה כל דמיטלטל ואפי' רחיים התחתונה. סימן עב"ד עבדי"ם עדו"ת קרק"ע תינו"ק אש"ה ושט"ר. (שם קכז:) שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור בו (שם קכח.) מאי קמ"ל תנינא אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי ג' רועי בקר ר' מאיר אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו הא קמ"ל באתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים. שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה בעל חוב גובה מן העבדים רב נחמן אמר אין גובין (שם ע"ב) והלכתא אין גובין הני מילי לאחר מיתה אבל מיניה דידיה גובין ואשה אפילו מיניה דידיה לא גביא מעבדים שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא (שם קכח.) הלכה שלישי בשני כשר רבא אמר אפי' בשלישי בראשון מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כמר בר רב אשי. שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמה ונסתמה פסול ושמואל אמר כשר איפשר דמיכוין מצרניה אבל גלימא לא רב ששת אמר אפי' גלימא איפשר דמיכוין מדת ארכו ומדת רחבו אבל נסכא לא ורב פפא אמר אפילו נסכא איפשר דמיכוין מדת משקלותיו. מיתיבי היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול תיובתא דכולהו תיובתא. (שם ע"ב) שלח ליה רבי אבא לרב יוסי בר חמא האומר על תינוק בין הבנים נאמן ור' יוחנן אמר אין נאמן מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר האומר על בן בין הבנים יירש כל נכסי נאמן כר' יוחנן בן ברוקה ור' יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן אמר רבא אי הכי נאמן ואינו נאמן יורש ואינו יורש מיבעי ליה אלא אמר רבא הכי קאמר אמר על בן בין הבנים בכור הוא נאמן כר' יהודה ורבי יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן והלכתא כדשלח ר' אבא בין היכא דתרצה רבא בין היכא דתרצה אביי דקיי"ל הלכתא כר' יהודה וכרבי יוחנן בן ברוקה ותרוייהו הלכתא נינהו. שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובנכסים הבאין לאחר (דף קח) מיכן. שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה ועדים מעידים אותו שפרע כולו הרי זה נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין אבל מנכסים משועבדים לא מאי טעמא דאמרי לקוחות אנן על עדים סמכינן. דרש מר זוטרא משמיה דרב שימי בר אשי הלכתא ככל הני שמעתתא כדשלח רבי אבא לרב יוסף בר חמא. (תוספתא כתובות פ"ב) העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה ממזר או נתין עד שלא נחקרה עדותן אמרו מבודים אנו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן אמרו מבודים אנו אין נאמנין כללו של דבר עדים שהעידו לטמא ולטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר לפטו' ולחוב עד שלא נחקרה עדותן ואמרו מבודים אנו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן ואמרו מבודים אנו אין נאמנין. יפה כח השטר מכח עדים שהשטר מוציא את האשה מבעלה מה שאין כן בעדים ויפה כח עדים שהעדים שאמרו מת פלוני תנשא את אשתו כתוב בשטר מת פלוני לא תנשא אשתו ואם אמרו מה שכתוב בשטר זה שמענו ושכחנו תנשא אשתו. כותב אדם עדותו בשטר ומעיד עליה לאחר כמה שנים. יפה כח השטר מכח הכסף שהשטר גובה מנכסים משועבדים מה שאין כן בכסף יפה כח הכסף שהכסף פודה את הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות ומעשר שני מה שאין כן בשטר.