הלכות גדולות · סימן מ״ח, ג׳

(פסק) בכור דפלג בהדי אחיה בחדא ארעא ולא תבע בה פי שנים ושקל מנאתא כפשוט ולא מחי אחולי אחיל לית ליה למתבע חלק בכורה בשארה בי הא דמר זוטרא מדרישבא פלג בצנא (נ"א בקנא) דפלפלי בהדי אחי בשוי ולא מיחה לסוף אתא קא תבע חלק בכורה אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה הואיל ויתרתא במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה. ושכיב מרע שאמר חד בנאי לירתאי וחדא ברתא תירתינהו לנכסי דינא הוא דירתין דתנן (שם קל.) האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל ר' יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין על מי שאין ראוי לירשו אין דבריו קיימין. וא"ר ישמעאל לא נחלק אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן דלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אומר תירש וחכמים אומרים לא תירש. א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן ברוקה וכי אמרו רבנן היכא דכתבינהו לנכסי לחד בריה או לחדא ברתא ואפי' קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפוטרופוס ה"מ כתב אבל אמר יירשני אחד מבני שפיר דמי. ואי כתב לתרתין בניה במקום דאית ליה בני אחריני או לתרתין בנתיה לא אמרינן שווינהו אפוטרופי ואי אמר פלוני בני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל. (שם קכב:) אחד הבן ואחד הבת בנחלה אלא שהבכור נוטל פ"ש בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם והוינן בה מאי קאמר אמר מר בר רב אשי הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם כבנכסי האב מה נכסי האב בן קודם לבת אף נכסי האם בן קודם לבת וכן הלכה. (שם קמב:) אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרב בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מאי טעמא בעינן יכיר וליכא. היכי משכחת לה כגון שהיו שתי נשים או שלש נשים מעוברות וקדימא חדא מינייהו וילידא לענין חמש סלעים מיחייב דבפטר רחם תלא רחמנא ולמשקל פי שנים לית ליה. ובן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעיט בחלק בכורה מאי טעמא וילדו לו בעינן וליכא והיכי משכחת לה כגון דהוה אית ליה בכור ופשוט והוה מיעברא דביתהו כדמית ושבק מאה וחמשין זוזי ההוא ברא דאיתיליד לבתר דמית אבוהי אינו ממעט בחלק בכורה היכי שקיל בכור מהנך מאה וחמשין זוזי חמשין חלק בכורה דידיה והנך מאה זוזי דפיישין פלגין להון בתלתא חולקין בשוה והיינו בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה. תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל למאי הלכתא אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא לומר שממעט בחלק בכורה היכי משכחת לה כגון דאית ליה לראובן בכור ופשוט והדר הוה ליה חד ברא אחרינא ומית ראובן ביומיה ובתר דמית כד הוה ההוא ברא בר חד יומא מית לא תימא הני ניכסי דראובן פלגין להון הלין תרין בני קשישי דפיישין בכור שקיל תרי תילתי ופשוט שקיל תילתא אלא פלגין להון בארבעה חולקין שקיל בכור פלגא ופשוט ריבעא ואידך ריבעא פלגין לה בכור ופשוט בשוה ודוקא תינוק בן יום אחד אבל עובר לא דכתיב וילדו לו ילוד אין שאין ילוד לא. והיכא דשכיב בכור בחיי אביו ושבק בני הנך בני שקלין חלק בכורה דאבוהון בהדי אחי אבוהון דהכי אשכחן בבנות צלפחד דתנן (שם קטז:) בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור נוטל שני חלקים. תניא (שם קיח:) נתן תתן להם זו נחלת אביהן בתוך אחי אביהם זו נחלת אבי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן זה חלק בכורה ר' אליעזר בן יעקב אומר אף נחלת אחי אביהן נטלו שנאמר נתן תתן להם. (שם יב:) פשיטא חלק בכורה וחלק פשוט יהבינן ליה אחד מצרא חלק יבם מאי אמר אביי היא היא מאי טעמא בכור קרייה רחמנא רבא אמר אמר קרא והיה הבכור אשר תלד הווייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור יבם שקיל מנתא דמטיא ליה בפירא ושקיל מנתא דאחוה מדוכתא אחריתי דמטיא ליה (שם קכה:) אמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע ובין שגבו מעות במלוה שעמו פליגי.