הלכות גדולות · סימן מ״ח, ב׳

(פסק) ואלמן דנסיב בתולתא והוה ליה מינה בוכרא בכור לכהן הוי דבפטר רחם תלא רחמנא אבל לנחלה לא דכתיב ראשית אונו ולא אינה. וכי שקיל בכור פי שנים בנכסי האב אבל בנכסי דאימא לא שקיל דכתיב לו משפט הבכורה משפט הבכור לאיש ולא לאשה והני מילי דשקיל פי שניה במוחזק אבל בראוי לא. ואם נכסי אינון דלא נפלו לאבוה מן כד הוה בחיי אבא דאבוה ובתר דמית הוא דירתינון אי נמי בנה בתי ולא שלמינהו נצב כרמי ולא אייתו פירי לא שקיל פי שנים ואי שבק אבוהון הלואה אי נמי אשבחו נכסי לאחר מיתת אביהם לא שקיל בהון פי שנים דאמר רב פפא (שם קכה:) הלכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בריבית מאי טעמא דכיון דבעידנא דשכיב אבוהון הלואה לא הוה גביה ושבח נכסי נמי לא הוה לא שקיל בהון פי שנים דבעינא בכל אשר ימצא לו וליכא. (בכורות נא.) בכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו נוטל בשבח ואינו נוטל בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם וכולן אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק. בכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם מאי טעמא לו משפט הבכורה לאיש ולא לאשה. ואין נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק שנאמר בכל אשר ימצא לו ולא האשה בכתובתה איני והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח א"ר אבא מקולי כתובה שנו. ולא הבנות במזונותיהן דתנאי כתובה ככתובה דמי. ולא היבם מאי טעמא בכור קרייה רחמנא. אמר אביי לא שנו אלא בשבח ששבחו נכסים בין מיתה ליבום אבל בין יבום לחלוקה שקיל מאי טעמא יקום על שם אחיו קאמר רחמנא והרי קם רבא אמר אפילו בין יבום לחלוקה נמי לא קא שקיל מאי טעמא בכור קרייה רחמנא מה בכור אין לו קודם חלוקה אף יבם נמי אין לו קודם חלוקה אין נוטל בשבח דאין נוטלין בשבח דממילא כגון חפורא והוו שובלי שלופפי והיו תמרי. ולא בראוי כבמוחזק לאתויי נכסי דאבי אבא. כיצד אינו נוטל בראוי כבמוחזק מת אביו פשוט בחיי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ואין נוטל פ"ש בנכסי אבי אביו ואם היה אביו בכור אף נוטל פ"ש בנכסי אבי אביו. ה"ד ראוי ומוחזק יעקב ראוי לירש את יצחק מת יצחק החזיק יעקב בנכסיו הוה ליה יעקב מוחזק אם מת יעקב ראובן נוטל פי שנים בנכסיו מת יעקב בחיי יצחק אביו ראובן נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו. וכן הבעל בנכסי אשתו רחל ראויה לירש לבן מת לבן וירשתו בתו ואחר כך מתה בתו הויא לה רחל מוחזקת לכי מייתא רחל יעקב בעלה יורש אותה וכי מיית יעקב מוריש אותן נכסים לבני זלפה ולבני בלהה ולכל מי שירצה אבל מתה רחל בחיי אביה דלא אחזיקה בנכסים ואחר כך מת אביה לבן דהויא לה רחל ראויה יוסף ובנימין יורשין נכסי לבן אבי אמן אבל יעקב בעלה אין יורש כלום שאין הבעל בנכסי אשתו נוטל בראוי כבמוחזק. וכן היבם בנכסי אחיו שמעון וראובן ראויין לירש את יעקב אביהם מת יעקב וירשוהו בניו ואח"כ מת ראובן בלא בנים ועמד שמעון ויבם את אשתו של ראובן אחיו נוטל חלקו של ראובן אחיו אבל מת ראובן בחיי יעקב דהוה ליה ראובן ראוי ועמד שמעון ויבם את אשתו ואח"כ מת יעקב אי נמי מת יעקב ואחר כך ייבם שמעון אין שומעין נוטל בראוי כבמוחזק אלא מנכסי דמטו ליה לראובן מן יעקב אבוה לא מטו ליה לשמעון אלא כחד מנאתא מאחי'. וכן לענין האם אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחי' מן אביו. ראובן ראוי לירש את אמו לאה ולאה ראויה לירש את לבן אביה מת לבן וירשתו בתו הויא לאה מוחזקת ואחר כך מתה לאה וירשה ראובן בנה ומת בלא בנים אחיו מאביו יורשין אותו אבל מת ראובן ואחר כך מתה אמו אם יש לו בן הבן עומד ויורש במקום אביו להנחיל בנכסי אם אביו לאחי אביו מן האב אין לו בן ויש לו אחים מן האב ומן האם מהו דתימא שיעמדו אחיו מאביו לירש בנכסי אמו עם אחיו מאמו קמ"ל דאין אדם יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מאביו ופסיק בשאילתא דבי מר רב יהודאי גאון ראובן הוה ליה בני וחד מנהון בכור ושכיב בחיי אבוהי ושבק בני וברתא קטנה ושכיב ראובן וישבק ממונא וקתבעין בני בריה דראובן חלק בכורה בנכסי דראובן דינא הוא דשקלין בני בריה דראובן חלק בכורה ואף על גב דשכיב ראובן בחיי אבוהי וברתה לית לה עשור נכסי אלא בנכסי דאבוה ואי בעו למישם לה ארעא וסלוקה בזוזי שיימין לה ארעא ומסלקין לה בזוזי ויהבין לה כד מינסבא. (ב"ב קכה:) אמר רב פפא הלכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בקרקעות הבאות לאחר מיתת אביו. והלכתא יכול האב לפטור את בנו פשוט במתנה כל שהו שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה אבל בכור אינו יכול לפוטרו מחלק בכורה דכתיב לא יוכל לבכר ותנן נמי (שם קכו:) האומר איש פלוני בני בכורי לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום מפני שהתנה על הכתוב שבתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. ותנן נמי המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין מאי השוה דאפילו לא יהיב ליה כפשוט אלא משהו דבריו קיימין והוא דלא אמר בלשון ירושה דקתני ואם אמר לשום ירושה לא אמר כלום אבל אם אמר בלשון מתנה שפיר דמי והמחלק לשון מתנה הוא: