הלכות גדולות · סימן מ״ח, א׳

(דף קו) (ב"ב קח.) יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב והאחים מן האב נוחלין ומנחילין. האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין. האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין. האחים מן האם לא מחלין ולא מנחילין. (שם קיג.) ובני אחיות תנא בני אחיות ולא בנות אחיות למאי הלכתא אמר רב ששת לקדם והלכתא בנות האחין קודמין לבני אחיות בנחלה והיכא דשכיב ושבק בני וחד מנהון בכור הוא שקיל תרין חולקין על חד מצרא (שם קכד.) דכתיב כי תהיין לאיש וכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר תניא יכיר יכירנו לאחרים. (שם קכז:) ותניא א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וחליצה וחכמים אומרים אין נאמן והלכתא נאמן אדם לומר זה בני בכור הוא בן גרושה הוא ממזר הוא כרבי יהודה והני מילי היכא דלית ליה להאי ברא בני (יבמות מז.) אבל אית ליה להאי ברא בני לא מהימן מאי טעמא דכי הימניה רחמנא לאבא על בריה למימר ביה כל מה דבעי היכא דלית ליה לההוא ברא בני אבל אית ליה בני לההוא ברא לא מהימן אבא על בריה למפסלינהו לבני בריה כרבנן. (קדושין עד.) ואמר רב נחמן שלשה נאמנין על הבכור אביו ואמו וחיה חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם. (ב"ב קכו:) אמר רב יוסף אמר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים דלמא בוכרא דאימא קאמר כי ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב נחמן א"ל מוחזק אני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת דקארו ליה בוכרא סכלא דלמא בוכרא דאימא הוא דגמירי דבוכרא דאימא בוכרא סכלא קארו ליה. א"ר אמי טומטום שנקרע ונמצא זכר בכור הוא ואין נוטל פי שנים דאמר קרא והיה הבן הבכור בעינא בשעת הוויה בן וליכא. ובוכרא דזבין חולקיה מקמי דליפליגו לא הוו זביניה זביני דשלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה ולא כלום אלמא קסבר אין לו לבכור פי שנים קודם חלוקה והלכתא יש לו לבכור פי שנים: