הלכות גדולות · סימן מ״ז, ג׳

(פסק) (נדרים ח.) והיכא דחזא בחילמיה דקא משמתין ליה צריך בי עשרה דתני הלכתא דשרו ליה ואפי' חזו ליה אשה או עבד או קטן בחלמייהו. אמר מר זוטרא והוא דגמירי אבות ומדות אבל מתנו ולא תנו לא. וצריך למיטרח עד פרסה ואי ליכא אפילו מתנו ולא תנו ואי ליכא אפי' בי עשרה בעלמא ואי ליכא נפיק לרשות הרבים ואי מתרמי ליה בי עשרה לשרו ליה ואי ליכא אפי' בתלתא מאי טעמא רחמי הוא דקבעו ליה אמר ליה רבינא לרב אשי אי ידע מאן שמתיה מהו למיזל לגביה ומשרא ליה א"ל דילמא כי שוויה שליח לשמותיה אבל למשרייה לא שוויה שליח. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי חזא דשמתיה ושרו ליה מאי א"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך א"א לחלום בלא דברים בטלים דילמא משרא דברים בטלים בעלמא הוא דחזא. (מכות יא.) אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו בחנם היא באה מנלן מאחיתופל. אמר רבי אבא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנלן מעלי דקא"ל לשמואל כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר אף על גב דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו. (ב"ב קיט:) והלכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והלכתא אין חולקין קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג רביה יקרא. (ערכין כא:) שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב. מאי שנא בבקר ובערב אמר רב יהודה בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים בשעת הוצאת פועלים דאי איכא דניחא ליה למיזבן א"ל לפועלים איזלו סיירו לה ניהלי בשעת הכנסת פועלים דנידכר דאמר להו ניזיל נישלינהו. תנ"ה שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת הפועלים אומר שדה פלונית בסימניה ובמצרניה כך היא יפה ובכך היא שומה כל הרוצה ליקח יבא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו למה לי למימר ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובי דאיכא דניחא ליה באשה ואיכא דניחא ליה בבעל חוב איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד ואיכא דניחא ליה בבעל חוב דמקיל בזוזי.