הלכות גדולות · סימן מ״ו, ז׳

(שם מו.) ת"ר נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן הרי זה משתמש בהן עד שיבוא הלה ויטול את שלו בבית האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בהן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא א"ר חייא וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי אמר רב חייא בריה דרב נחמן לא שנו אלא הוא אבל אשתו ובניו לא דילמא איחלופי איחלף להו והוא נמי לא אמרן אלא דאמר ליה טלית סתם אבל אמר ליה טליתך הא לאו טליתו היא (שם ע"ב) שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ילמדנו רבינו אריס מעיד או אינו מעיד הוה יתיב רב יוסף קמיה א"ל הכי אמר שמואל אריס מעיד והתניא אינו מעיד לא קשיא הא דאית ליה פירא בארעיה והא דלית ליה פירא בארעיה. ערב מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי מלוה מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי לוקח ראשון מעיד ללוקח שני והוא דאית ליה ארעא אחריתי (שם מז.) קבלן אמרי לה מעיד ואמרי לה אינו מעיד אמרי לה מעיד הוא דאית ליה ארעא אחריתי ואמרי לה אינו מעיד דניחא ליה דניהוון תרוייהו בידיה דכי אתי בעל חוב מאי דניחא ליה נישקול. א"ר יוחנן אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש לו חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה בן בנו של גזלן יש לו חזקה. אמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין לו חזקה משכחת לה דקאתי בטענתא דאבא דאבוה היכי דמי גזלן אמר ר' יוחנן שהוחזק בגזלנות על אותה שדה רב חסדא אמר כגון של בית פלוני שהורגין נפשות על עסקי ממון. ת"ר אומן אין לו חזקה ירד מאומנותו יש לו חזקה אריס אין לו חזקה ירד מאריסותו יש לו חזקה בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. (שם מח.) אמר רבא הלכתא תלוהו וזבין הוו זביניה זביני ולא אמרן אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא ובשדה זו נמי לא אמרן אלא דלא מרצי ליה זוזי ולא אמרן אלא דלא הוה ליה לאישתמוטי אבל הוה ליה לאישתמוטי לא והלכתא בכולהו הוו זביניה זביני ואפילו בשדה זו דהא אשה כי שדה זו דמיא (שם ע"ב) ואמר אמימר תלוה וקדיש הוה קידושיה קידושי רב אשי אמר קידושי לא הוו הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושיה. אמר ליה רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא היכא דקדיש בביאה מאי אמר ליה שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות. (שם נא:) אמר רבא הלכתא המוכר שדה לאשתו לא קנתה והבעל אוכל פירות תרתי לא קשיא כאן במעות טמונין כאן במעות שאינן טמונין דאמר רב יהודה מעות טמונין לא קנתה שאינן טמונין קנתה והלכתא קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ת"ר אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו מן הקטן יעשה לו בהן סגולה וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הן יעשו כפירושן ואם לאו יעשה פירוש לפירושן. (שם נב.) דביתהו דרבה בר רב הונא כי הוה קא שכבא אמרה הני כיפי דמרתה ובני ברתא אתא לקמיה דרב אמר ליה אי אמידא לך ברתך עשה כפירושה ואם לאו עשה פירוש לפירושה. מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכיל מינה תמרי. ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב. אמר רב יוסף ואפילו חלקו רבה אמר חלקו לא והלכתא חלקו לא. תנ"ה בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. ת"ר אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הן שנפלו לי מבית אבי אימא עליו להביא ראיה (שם ע"ב) וכן אשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה ואמרה שלי הן שנפלו לי מבית אבי אבא או מבית אבי אימא עליה להביא ראיה. (שם נד.) ההיא איתתא דאכלה דיקלא בתפשיחא תליסרי שנין אתא ההוא גברא רפק תותיה פורתא אתא לקמיה דלוי ואמרי לקמיה דמר עוקבא אוקמיה בידיה אתיא היא וקא צווחה אמר לה מאי אעביד לך דלא אחזיקת ביה כדמחזקי אינשי. (שם נה.) אמר רבה הני תלת מילי אישתעי לי עוקבא בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל דינא דמלכותא דינא דארסין דפרסאי ארבעין שנין והני זיהרורי דזבינו ארעא לטסקא זבינייהו זביני והני מילי לטסקא אבל לכרגא לא מאי טעמא כרגא אקרקף דגברי מחית רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו שערי דכדא משתעבדי לכרגא. (שם נו:) שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן הרי הן שלש עדיות והן עדות אחת להזמה. (שם נז.) ההוא שטרא דהוו חתימין עליה בי תרי שכיב חד מינייהו אתא אחוי דהאי דקאי וחד מעלמא וקא מסהדין על חתימות ידא דאידך סבר רבינא למימר היינו מתניתין שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן אמר ליה רב אשי מי דמי התם לא קא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאתי הכא קא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי. (שם נז:) א"ר יוחנן משום רבי בנאה בכל השותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר. (שם נח:) המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון מצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אעפ"י שאין ראשו של אדם יכול להכנס בתוכה הרי זו חזקה. מאי קאמר אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קאמר המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות ורבי חנינא אמר המרזב אין לו חזקה מרוח אחת שאם היה ארוך מקצרו ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אין עוקרו ורב ירמיה מדפתי אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה לבנות תחתיו בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו. (שם נט.) תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא למאן דאמר הנך תרתי לחיי אלא למאן דאמר אם בא לבנות תחתיו בונה היכי משכחת לה הכא במזחילה של בנין עסקינן דאמר ליה לא ניחא לי דתתרע אשיתאי. (שם ע"ב) לא יפתח אדם לחצר השותפין חלונות לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין בנה עלייה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה חדר בפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו. מאי איריא חצר השותפין אפי' לחצר חבירו נמי לא מיבעיא קאמר לא מבעיא לחצר חבירי דלא אלא אפי' חצר השותפין נמי לא דאמר ליה סוף סוף הא קבעית לאיצטנועי מינאי בחצר קמ"ל דא"ל עד האידנא הוה בעינא לאיצטנועי מינך בחצר אבל בבית לא בעינא לאיצטנועי השתא אפילו בבית נמי בעינא לאיצטנועי מינך. ת"ר מעשה באדם אחד שפתח חלונותיו לחצר השותפין בא לפני רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לו החזקת בני החזקת בא לפני ר' חייא אמר לו יגעת ופתחת לך יגע וסתום אמר רב נחמן ולסתום בפניו מאלתר הויא חזקה שאין לך שסותמין אורו בפניו ושותק. (שם ס.) לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושהו גדול אחד עושהו שנים. אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות רבי אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים. אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה. רבי אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה ורבנן זימנין דמיפחית ולאו אדעתיה. אין מוציאין זיזין וגזיזטראות לרשות הרבים. רבי אמי הוה ליה ההוא זיזא דהוה נפיק למבואה הוה ההוא גברא בשיבבותיה דהוה ליה זיזא דנפיק לרשות הרבים אתו בני רשות הרבים וקא מעכבי עילויה אתא לקמיה דרבי אמי א"ל זיל קוץ והא מר נמי אית ליה בשלמא דידי למבואה נפיק וקא מחלי בני מבוי גבאי דידך לרשות הרבים נפיק מאן מחיל גבך. רבי ינאי הוה ליה אילן נוטה לרשות הרבים הוה ההוא גברא אחרינא דהוה ליה אילן נוטה לרשות הרבים וקא מעכבי עילויה אתא לקמיה דרבי ינאי א"ל זיל האידנא ותא למחר (שם ע"ב) שדר קצייה לדידיה למחר אתא לגביה א"ל זיל קוץ והא מר נמי אית ליה א"ל זיל חזי אי קיץ קוץ ואי לא לא תקוץ מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר ניחא להו לבני רשות הרבים דיתבי תותי טוליה כיון דקא קפדי שדר קצייה ולימא ליה זיל קוץ דילך ודילי סבר לה כרבי שמעון בן לקיש דאמר ר"ש בן לקיש מאי דכתיב התקוששו וקישו קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא איבעיא להו כנס ולא הוציא מהו שיחזור ויוציא רבי יוחנן אמר כנס מוציא ר' שמעון בן לקיש אמר כנס אינו מוציא. אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא אסברא לך להוציא כולי עלמא לא פליגי דאם כנס מוציא כי פליגי להחזיר כתלים למקומן ואיפכא אתמר רבי יוחנן אמר אינו מחזיר ר"ש בן לקיש אמר מחזיר רבי יוחנן אמר אינו מחזיר כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו רבי שמעון בן לקיש אמר מחזיר הני מילי היכא דליכא רווחא אבל הכא הא איכא רווחא והלכה כר' יוחנן. (שם סא.) המוכר את הבית לא מכר את היציע ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שלפנים הימנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור מאי יציע הכא תרגימו אפתא רב יוסף אמר ברקא חלילא מאן דאמר אפתא כל שכן ברקא חלילא מאן דאמר ברקא חלילא אבל אפתא מזדבנא. (שם ע"ב) אמר רב מרי ברה דבת שמואל משמיה דאביי האי מאן דמזבין ליה מידי לחבריה צריך למיכתב ליה לא שיירית בגו זביני אילין דקדמאי כלום. (שם סג:) אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריך למיכתב ליה קני לך מתהום ארעא ועד רום רקיעא מאי טעמא בסתמה לא קני עומקא ורומא אהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא אהני ארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות. (שם סד.) לא את הבור ולא את הדות ואעפ"י שכתב לו עומקא ורומא יתיב רבינא וקא קשיא ליה היינו בור היינו דות א"ל רבא תוספאה לרבינא תניא אחד בור ואחד דות כקרקע אלא שהבור בחפירה ודות בבנין. וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אין צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. (שם סה.) אתמר רב הונא אמר רב הלכה כדברי חכמים ושמואל אמר הלכה כרבי עקיבא א"ל רב ירמיה בר אבא לרב הונא והא זימנין אמרת קמיה דרב הלכה כרבי עקיבא ולא אמר לי ולא מידי א"ל היכי תניתוה א"ל איפכא משום הכי לא אמר לך ולא מידי א"ל רבינא לרב אשי לימא רב ושמואל אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו לקוחות הן ואין להם דרך זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא אמת המים זה על זה והזהרו בהן שהלכות קבועות הן כהלכה למשה מסיני. ורב אמר יש להם. צריכא דאי איתמר בההיא בההיא קאמר רב דא"ל כי היכי דדארו ביה אבהתין דרינן ביה אנן אבל בהא אימא מודה ליה לשמואל דמוכר בעין יפה הוא מוכר ואי איתמר בהא בהא קאמר שמואל אבל בההיא אימא מודה ליה לרב צריכא. א"ל רב נחמן לרב הונא הלכתא כוותין או הלכתא כותייכו אמר ליה הלכתא כותייכו כיון דשכיחיתון בי ריש גלותא שכיחי לכו דייני. שני בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להם דרך זה על זה וכל (דף קג) שכן חיצון במתנה ופנימי במכר חיצון במכר ופנימי במתנה מאי סבור מינה אין להם דרך זה על זה ולא היא מי לא תנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולה אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב. המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המיטלטלת מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת מכר את התנור מכר את הכירים ובזמן שאמר לו הוא וכל אשר בתוכו הרי כולן מכורין.