(שם מב.) ת"ר אכלה האב שנה והבן שתים האב שתים והבן שנה הרי זו חזקה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הרי זו חזקה. למימרא דלוקח אית ליה קלא ורמינהו אכלה בפני האב שנה בפני הבן שתים בפני הבן שנה בפני האב שתים בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זה חזקה אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. (שם מה.) מכריז רבא ואיתימא רב פפא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה ואתא גוי קאניס ליה מיניה דינא הוא דמפצי ליה מיניה ולא אמרן אלא שאין מכיר בה שהיא בת חמורו אבל מכיר בה שהיא בת חמורו לא דאמר ליה הא ידעת ולא אמרן אלא דאנסיה בלא אוכפיה אבל אנסיה באוכפיה לא דאמר ליה הא ידעת אמימר אמר אפילו בכולהו נמי לא מיחייב למפצי ליה סתם גוי אונסא הוא דכתיב אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר.
הלכות גדולות · סימן מ״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.