הלכות גדולות · סימן מ״ו, ה׳

(שם לב.) ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהא ארעא א"ל מינך זבנתה והא שטרא (שם ע"ב) א"ל שטרא זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבא אין שטרא דזייפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא ליהוי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אעאי קא סעיך ער אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. ההוא דאער ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והאי שטרא אמר ליה זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא דזייפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא ליהוי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר שטרא מעליא הוא אמר ליה רב יוסף במאי קא מפיק מר הני זוזי מהאי בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. אמר רב אידי בר אבין הלכתא כוותיה דרבה בארעא והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי הלכתא כוותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקו והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי היכא דקיימו לוקמו. ההוא ערבא דאמר ליה ללוה הב לי מאה זוזי דפרעתיה למלוה עלך והא שטרא אמר ליה לאו פרעתיך ולא הדרת שקלתינהו מינאי שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי אמר אביי מאי תיבעי ליה הא איהו דאמר הלכתא כוותיה דרבה בארעא והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי הני מילי היכא דאמר ליה הדרת וזפת מינאי אבל אמר ליה אהדרתינהו ניהלך מחמת דשייפי וסומקי הוו אכתי איתיה לשעבודא דשטרא עליה רבא בר שרשום הוה איכא עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי אמר ליה אביי אימר לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה ארעא הוה נקיטנא בשטרא מאבוהון דיתמי (שם לג.) ואכלתה שני חזקה והא אית לי זוזי אחריני עליה ואמינא אי מהדרנא לה לארעא ואמינא דאית לי גביה זוזי הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אלא אוכלה שיעור זהי דכי מהדרנא להו ארעייהו מיגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי כי אמינא דאית לי זוזי אחרינא עליה מהימננא אמר ליה לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא איכא קלא עלה דארעא דיתמי היא אלא אהדרה ניהלייהו ולכי גדלי יתמי זיל אשתעי דינא בהדייהו. קריבי' דרב אידי בר אבין כי הוה קא שכיב אמר להו דיקלא לקריבאי אתא רב אידי בר אבין אמר אנא קריבנא טפי וההוא גברא אמר אנא קריבנא טפי אוקמיה ר"ח בידיה לסיף אודי דרב אידי בר אבין מקרב טפי אתא לקמיה דר"ח אוקמא בידיה א"ל ליהדר לי פירי דאכל עד האידנא אר"ח זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא איהו אמאן קא סמיך אהאי והא איהו קאמר דאנא מקרבנא טפי אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא כיון דאודי אודי: (שם לג:) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי הא אייתי סהדי דאהבתיה היא והא אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר רב חסדא מה לי לשקר אי בעי אמר מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן. ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אזל אייתי סהדי דאכלה תרתי שני אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרי פירי אמר רב זביד ואם טען ואמר לפירות ירדתי נאמן מי לא אמר רב יהודה מאן דנקיט מגלא ותובילא ואמר איגזריה לדיקלא דפלניא דזבנתיה מיניה מהימן מאי טעמא לא חציף איניש דאכיל פירי דלאו דידיה אי הכי ארעא נמי ארעא אמרינן ליה הבה שטרך אי הכי פירי נמי שטרא לפירי לא עבדי אינשי. ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אזל אייתי חד סהדי דאכלה שני חזקה סבור רבנן קמיה דאביי למימר היינו נסכא דרבי אבא דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא קמיה אייתי חד סהדא דמחטף חטפיה א"ל אין חטפי ודילי חטפי אמר רבי אמי (שם לד.) היכי נידיינו דייני להאי דינא לישלים ליכא תרי סהדי ליפטריה איכא חד סהדא לישתבע כיון דאמר חטפי הוה ליה כגזלן א"ל רבי אבא הוה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם א"ל מי דמי התם חד סהדא לאורועי קא אתי אי אתי אחרינא בהדיה מפקינן לה מיניה הכא חד סהדא לסיועיה קא אתי אי אתי אחרינא בהדיה מוקמינן לה ברשותיה אלא אי דמי ודאי הא דרבי אבא לחד סהדא ותרתין שנין ולפירי. (שם ע"ב) ההוא ארבא דהוו קא מינצו עלה בי תרי האי אמר דידי וחד אמר דידי היא קדים אתא חד מינייהו לבי דינא אמר להו תפשוה עד דמייתנא סהדי דדידי היא תפשינן או לא תפשינן רב הונא אמר תפשינן רב יהודה אמר לא תפשינן אזל טרח לא אשכח סהדי אמר להו אפקוה וכל דאלים גבר מפקינן או לא מפקינן רב יהודה אמר לא מפקינן ר"פ אמר מפקינן והלכתא לא תפשינן ואי תפשינן לא מפקינן. זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אר"נ כל דאלים גבר ומאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד (שם לה.) רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני התם ליכא למיקם עלה דמילתא הכא איכא למיקם עלה דמילתא ומאי שנא מהא דתנן המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו התם איכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר אבל הכא אי דמר לא דמר ואי דמר לא דמר (שם לה:) אמרי נהרדעי אם בא אחד מן השוק והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו דתני רבי חייא גזלן של רבים לא שמיה גזלן רב אשי אמר לעולם שמיה גזלן ומאי לא שמיה גזלן עמה טענה כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון (דף קב) הנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר דלמקנא בעלמא הוא דקא בעי נעל וגדר ופרץ כל שהו הרי זו חזקה. תני רב שרביא בקידושין דבי לוי נעל וגדר ופרץ כל שהוא בפניו הרי זו חזקה בפניו אין שלא בפניו לא אמר רבא בפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקני שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקני. (שם מב:) אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכל שכן אומן ושמואל תני אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידין זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה. (שם מא:) ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שני אתא מרי ביתא א"ל מאי בעית בהאי ביתא א"ל מפלניא זבנתה דזבנה מינך אתו לקמיה דרבי חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר ביה ההוא דמקמך אפילו חד יומא מוקימנא ליה בידך אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי אמר קמאי דידיה זבנה מינך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבנתה מינך. אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתברא דקתני הבא משום ירושה אין צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי ודילמא לא טענה ולא ראיה בעי ואיבעית אימא שאני לוקח דלא שדי זוזי בכדי שלשה לקוחות מצטרפין אמר רב וכולן בשטר.