הלכות גדולות · סימן מ״ו, ד׳

(שם לח:) אמר רבא הלכתא אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא כאן שברח מחמת ממון כאן שברח מחמת מרדין. היכי דמי מחאה אמר פלניא גזלנא הוא גזלא לארעאי לא הויא מחאה גזלנא הוא תבענא ליה בדינא הויא מחאה. (שם לט.) אמר להו לא תימרו ליה אמר רב זביד הא קאמר לא תימרו ליה רב פפא אמר לדיליה לא תימרו ליה לאחריני אמר להו חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה אמרי לא אמרי' ליה אמר רב זביד הא קאמרי דלא קאמרינן ליה רב פפא אמר לדיליה הוא דלא אמרינן ליה לאחריני אמרי' להו חברך חברא אית ליה וחברא דחברך תברא אית ליה אמר להו לא תיפוק לכו מילתא אמר רב זביד הא קאמר לא תיפוק לכו מילתא אמרי דלא נפקא לן מילתא אמר רב פפא הא קאמרי דלא נפקא לן מילתא רב הונא בריה דרב יהושע אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולא אדעתיה (שם לט:) גידל בר מניומי הוה ליה מחאה למחויי אשכחינהו לרב הונא וחייא בר רב ורב חלקיה בר טובי מחא קמייהו לשנה אתא וקא ממחי אמרי ליה לא צריכת הכי אמר רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות אמר רבא הלכתא צריך למחות בסוף כל שלש ושלש שנים. תני בר קפרא עירער וחזר ועירער אם מחמת טענה ראשונה עירער הויא מחאה ואי לא לא הויא מחאה. אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צ"ל כתובו (שם מ.) מודעא בפני שנים ואצ"ל כתובו. הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו. קנין בפני שנים ואצ"ל כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד וקיום שטרות בשלשה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא כתבינן מודעא אלא על מאן דלא ציית דינא אביי ורבא דאמרי תרוייהו אפילו עלי ועלך. אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתב בה אנחנא סהדי ידעינן ביה באונסא דפלניא לאו מודעא היא (שם ע"ב) מודעא דמאי אי דמתנה וגט גלוי מילתא בעלמא הוא אלא דזביני האמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני לעולם דזביני ומודה רבא היכא דאניס כגון מעשה דפרדיסא דההוא גברא דמשכין ליה פרדיסי' לחבריה לעשר שני כי אכלה תלת שני א"ל אי מזבנת ליה ניהלי מוטב ואי לא כבישנא ליה לשטראי ואמינא לקוחה היא בידי (ב"מ עב.) אזל אקנייה לבנו קטן והדר זבניה זביני לא הוו זביני זוזי כמלוה בשטר דמו וטריף ממשעבדי או דילמא כמלוה על פה דמו ולא טרוף ממשעבדי ומה דאכל מיניה אבק ריבית הוא ואין יוצא בדיינין. (ב"ב מ:) אמר רב יהודה האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה היכי דמי מתנתא טמירתא [אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו אטמירו וכתבו ליה א"ד] אמר רב יוסף דאמר להו לעדים לא תיתיבו בשוקי ובברייתא ותכתבו לה מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא. איבעיא להו סתמא מאי רבינא אמר לא חיישינן רב אשי אמר חיישינן והלכתא חיישינן. (שם מא.) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה שמכרתה לי שנתתיה לי במתנה אביך מכרה לי אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה הבא משום ירושה אין צריך טענה. אמר מר שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה פשיטא מהו דתימא האי שטרא הוה לי ואירכס וסבר אי אמינא מזבן זבינא לי אמרין לי אחוי שטרך הלכך נימא ליה אנן דילמא שטרא הוה לך ואירכס וכגון זה פתח פיך לאלם הוא קמ"ל ואם אמר לו שמכרתה לי שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה והבא משום ירושה אין צריך טענה. (שם מב.) האומנין והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב במה דברים אמורים במחזיק אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. (שם נב:) אטו כל הני דאמרינן עד השתא לאו חזקה היא הכי קאמרינן במה דברים אמורים בחזקה שיש תנא קמא וכי תימא ערער חד איכא בינייהו והאמר רבי יוחנן (שם לב.) הכל מודים שאין ערער פחות משנים אלא הכא במאי עסקינן דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה והדר אתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסיקניה והדר אתו תרי סהדי ואמרי דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה והדר אתא עד אחד ואמר דכהן הוא דכולי עלמא מצטרפין לעדות והכא במיחש לזילותא דבי דינא קא מיפלגי תנא קמא סבר כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה וחיישינן לזילותא דבי דינא ורבן שמעון בן גמליאל סבר אנן אחתינן ואנן מתקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. מתקיף לה רב אשי אי הכי אפילו בי תרי נמי אלא אמר רב אשי דכולי עלמא אנן אחתינן ואנן עסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן והכא בלצרף עדות קא מיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחת ר' יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולמחר כשיבוא חבירו שומעין והלכתא בתרוייהו מצטרפין (תוספתא כתובות פ"ב) איזהו ערער אמרו היאך קפץ פלוני לכהונה שלא נטל חלקו מימיו ושלא נשא כפיו מעולם אין זה ערער שהוא בן גרושה או בן חלוצה נתין או ממזר הרי זה ערער.