הלכות גדולות · סימן מ״ו, ג׳

(שם ע"ב) ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא והא אית לי סהדי דאימליכי בך ואמרת לי זיל זבין דאמינא השני נוח לי והראשון קשה ממני אמר רבא דינא קאמר ליה כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר יכול לומר לו השני נוח לי והראשון קשה ממני וחכמים אומרים איבד את זכותו אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון אלא בחותם דקא עביד מעשה אבל הכא דיבורא הוא עביד איניש דמקרי ואמר. ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל פלניא גזלנא הוא והא אית לי סהדי דאתית לגבאי באורתא ואמרת לי זבנה נהלי דאמינא איזבון דינאי אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה. ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא א"ל מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה והא נקיטנא שטרא דזבינא לי הא ארבעי שני א"ל מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה נפישתא קאמינא אמר רבא עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה והני מילי דאכלה שבע שנין דקדמיה חזקיה דידיה לשטריה דהך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. (שם לא.) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה והאי אייתי סהדי דאכלא שני חזקה אמר רבא מה לי לשקר אי בעי א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן הדר אמר ליה אין דאבהתך היא ואנא זבנתה מינך והאי דאמרי דאבהתיי דסמיך לי עלה כדאבהתיי טוען וחוזר וטוען או לא עולא אמר טוען וחוזר וטוען נהרדעי אמרי אין טוען וחוזר וטוען אמר אמימר אנא מסבי נהרדעא אנא וסבירא לי דטוען וחוזר וטוען והלכתא טוען וחוזר וטוען והני מילי כי יתיב בי דינא דטוען וחוזר וטוען אבל נפק מבי דינא והדר אתא וטען לא. ומודה עולא היכא דא"ל של אבותי ולא של אבותיך דאינו טוען וחוזר וטוען אי נמי קם בי דינא ולא טען ונפק והדר וטען דאינו טוען וחוזר וטוען דאמרינן טענתא אגמרוה. ומודו נהרדעי היכא דאמר ליה של אבותי שלקחוה מאבותיך וטוען וחוזר וטוען אי נמי קם בראי ולא טען ועל לבי דינא וטען דטוען וחוזר וטוען מאי טעמא עביד איניש דלא מגלי טענתא אלא בבי דינא. זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר רב נחמן אוקי אכילתא להדי אכילתא ואוקי נכסי בחזקת אבהתא אמר ליה רבא והא עדות מוכחשת היא אמר ליה נהי דאיתכחש באכילתא באבהתא לא אתכחש (שם ע"ב) לימא רבא ורב נחמן בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי דאתמר שני כיתי העדים המכחישות זו את זו אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה ורב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי לימא רב נחמן דאמר כרב הונא ורבא דאמר כרב חסדא אליבא דרב חסדא כולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא דרב הונא רב נחמן כרב הונא ורבא עד כאן לא קאמר רב הונא התם אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות לא הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא אמר רב נחמן אנן אחתינן ליה ואנן עסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. מתיב רבא ואיתימא רבי זירא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא רבי מנחם ברבי יוסי אומר תצא אמר רבי מנחם ברבי יוסי אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואחר כך נשאת תצא אבל נשאת ואחר כך באו עדים הרי זו לא תצא א"ל אנא סברי למיעבד בה עובדא כיון דאותיבתן את ואותבן נמי רב המנונא מסורא לא עבידנא בה עובדא נפק עבד בה עובדא (דף קא) מאן דחזא סבר טעות הוא בידו ולא היא משום דאשכחן דתליא באשלי רברבי דתנן רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר ר' אלעזר אימתי בזמן שיש עוררים אבל בזמן שאין עוררים מעלין לכהונה על פי עד אחד רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד רבן שמעון בן גמליאל היינו שלא ניתן להישבון. (שם קע.) רב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה ברבי אבא זוזי אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא אמר ליה פרעתיך בפני פלוני ופלוני אמר ליה יבואו פלוני ופלוני ויעידו ואי לא אתו לא מהימננא והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים אמר ליה אנא בההיא כשמעתיה דמר סבירא לי דאמר רבי אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רבי האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו והאמר רב גידל אמר רב הלכה כדברי חכמים ואף רבי לא אמר אלא לברר אמר ליה אנא נמי לברר קאמינא. (שם לה:) חזקתן שלש שנים מיום ליום. אמר רבא ואי דלי ליה צנא דפירי מאלתר הוי חזקה אמר רבא ואם טען ואמר לפירות הורדתיו נאמן והני מילי בתוך שלש אבל לאחר שלש לא אמר ליה רב אשי לרב כהנא אי לפירא אחתיה מאי הוה ליה למיעבד איבעי' ליה למחויי דאי לא תימא הכי הני משכנתא דסורא דכתבי בהו במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דאבלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא גביה ואמר לקוחה היא בידי הכי נמי דמהימן מי מתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי פסידא אלא איבעי' לי' למחויי הכא נמי איבעי' ליה למחויי. אמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל בא מחמת גוי אין לו חזקה אלא בשטר. אמר רבא ואי אמר האי ישראל לדילי אמר לי האי נכרי דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאי אמר גוי גופיה לא מהימן ואי אמר ישראל משמיה דגוי מהימן אלא דאי אמר ישראל קמאי דידי זבנה גוי מינך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מינך. (שם לו.) אמר רב יהודה האי מאן דנקיט מגלא ותובילא ואמר אגזריה לדיקלא דפלניא דזבנתיה מיניה מהימן מאי טעמא לא חציף איניש דאכל פירי דלאו דיליה. ואמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מאי טעמא מימר אמר מאי דעבד נמי ערודי אכלי ליה אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זו חזקה. תנ"ה אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה אמר רב יוסף אכלה שחת לא הוי חזקה ואי בצואר מחוזא קיימא הוי חזקה אמר רב נחמן תפתיחא לא הוי חזקה אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקינן בהו. והעבדים. עבדים יש להן חזקה והאמר רבי שמעון בן לקיש הגודרות אין להם חזקה אמר רבא נהי דאין להם חזקה לאלתר אבל לאחר שלש שנים יש להן חזקה. אמר רבא קטן המוטל בעריסה יש לו חזקה פשיטא לא צריכא דאית ליה אימא ועיילא ונפקא התם מהו דתימא אימיה עייליתיה ונשיתיה קמ"ל דאימיה לא מנשיא ברה. הנך עיזי דאכלן חושלי בנהרדעא אתא מרי חושלא וקא תפיש בהו וקא טעין טובא אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן והאמר רשב"ל הגודרות אין להם חזקה שאני עיזי דמסירן לרועה והא איכא צפרא ופניא בנהרדעא שכיחי טייעי ומידא לידא משלמי להו.