הלכות גדולות · סימן מ״ו, ב׳

(מ"ס פ"ג) תנו רבנן אין עושין תורה חומשין אבל עושין חומשין תורה ובלבד שיהו שוין בדיו בכתב ובקומה. (ב"ב יז.) לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת הכובסין אלא אם כן הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד. מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים מרחיקין את הריחים שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב ואת התנור שלשה מן הכליה שהן ארבעה מן השפה. (שם כא:) אמר רבה מקרי דרדקי שתלא וטבחא ואומנא וספר מתא כולן מותרין הן ומסלקין להם בלא התראה כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד דמי. אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקים רחיא גביה דינא הוא דמעכב עילויה דאמר ליה קא פסקת ליה לחיותאי (שם כב.) הנהו דקולאי דאייתו דיקלי לבבל ביומא דשוקא אתו בני מתא וקא מעכבי עלייהו אתו לקמיה דרבינא אמר להו מעלמא קאתי ולעלמא קא מזבני' והני מילי ביומא דשוקא אבל בשאר יומי לא וביומא דשוקא נמי לא אמרן אלא לזבוני בשוקא אבל אהדורי במתא לא. הנהו עמרויי דאייתו עמרא לפום נהרא אתו בני מתא וקא מעכבין עילויה אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו דינא הוא דמעכבי עלייכו אמרו ליה אית לן אשראי במתא אמר להו זילו זבינו שיעור חיותייכו עד דעקריתו אשראי דילכו ואזליתו. (שם כג.) רב יוסף הוה ליה הנהו אומני בשיבבותיה הוו יתבי תותי תאלי אתו עורבי שקלי דמא וסלקי ויתבי בתאלי ומפסדי להו לתמרי אמר ליה רב יוסף לאביי אפיקו לי קורקור מהכא והא גרמא היא אמר ליה האמר רב טובי' בר רב מתנה זאת אומרת גרמא בנזקין אסור והא אחזיקו להו אמר ליה האמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין ולאו אתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא רב זביד אמר בבית הכסא אמר ליה הני לדילי כקוטרא וכבית הכסא דמו לי (שם עו:) אמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני ליה וכל שעבודא דאית ביה אמר רב כהנא אמריתה לשמעתה קמיה דרב זביד מנהרדעא טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קני עני רב מרי וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך אמר ליה אין לצור ולצור. (שם עז.) אמר אמימר הלכתא אין אותיות נקנות בחליפין אמר ליה רב אשי לאמימר גמרא או סברא אמר ליה גמרא רב אשי אמר סברא נמי איכא מאי טעמא מילי נינהו ומילי במילי לא מיקניין בשטר ואגב ארעא מיקניין דהא מטבע לא ניקני בחליפין ואגב ארעא מיקנין (שם ע"ב) כי הא דרב פפא הוו להו תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינון לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תווך (ב"ק קד:) אמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה ורבי יוחנן אמר אם היו עדים חתומין עליה משלחין והלכתא כשמואל דאמר אין משלחין והיכי עביד כי הא דרבי אבא הוה מסיק ביה ברב יוסף בר חמא זוזי אמר ליה לרב ספרא בהדי דקא אתית אייתינהו ניהלי כי אזל להתם אמר ליה רבא בריה מי כתב לך התקבלתי אמר ליה לאו אי הכי זיל וליכתוב לך התקבלתי ותא ושקול אדהכי א"ל התקבלתי נמי ולא כלום הוא דלמא אדהכי והכי ניחא נפשיה דר' אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דר' אבא ולא כלום הוא אלא זיל ליקנינהו לך אגב ארעא וכתוב לו התקבלתי ושקול כי הא דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינהו וכו'. (ב"ק קו.) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואחר כך באו עדים פטור מאי טעמא אמר קרא ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה אין משלמין ממון. אמר רבא מסתבר טעמיה דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל בפקדון דברשות מרה קיימא לא א"ל האלהים אמר רב אפילו בפקדון מ"ט כי כתב קרא בפקדון כתב. (ב"ב כח.) חזקת הבתים הבורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכין ובית הבדים ובית השלחין והעבדים וכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינה מיום ליום אמר ר' יוחנן שמעתי מהולכי אושא שהיו אומרים מנין לחזקה שהיא שלש שנים משור המועד מה שור המועד כיון דנגח ליה שלש נגיחות נפק ליה מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד אף הכא נמי כיון דאכלה לה תלת שנין נפקא לה מרשות מוכר וקמה לה בחזקת לוקח (שם כט.) רבא אמר שתא קמא מזדהר איניש בשטריה תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר. אמר רב הונא שלש שנים שאמרו והוא שאכלן רצופות מאי קמ"ל תנינא חזקתן שלש שנים מיום ליום מהו דתימא מיום ליום לאפוקי מקוטעות ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל. (שם ע"ב) רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבנו אמתא מר אישתמש בה ראשונה שלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה רביעית וששית נפק ערער עילויה אתו לקמיה דרבא אמר להו אתון מאי טעמא עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה ולא אמרן אלא דלא כתבו עיטרא אבל כתבו עיטרא קלא אית לה למילתא. ההוא עובדא דהוה בנהרדעא דההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מינך זבנתה ואכלת שני חזקה אמר ליה אנא בשכוני גואי הואי אתי לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל בריר שני אכילתך א"ל רבא דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה ורמי דרבא אדרבא ורמי דרב נחמן אדרב נחמן (שם ל.) דההוא דאמר ליה לחבריה נכסי דבי סיסין מזביננא לך הואי איכא חדא ארעא דהוה מיקריא דבי סיסין אתי לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל אייתו סהדי דלאו דבי סיסין היא אמר ליה רבא דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה קשיא דרבא אדרבא קשיא דרב נחמן אדרב נחמן דרבא אדרבא לא קשיא הכא לוקח קאי התם מוכר קאי בנכסי דרב נחמן אדרב נחמן לא קשיא התם כיון דאמר ליה (דלאו) דבי סיסין ומיקריא דבי סיסין עליה לאתויי ראיה דלאו דבי סיסין היא אבל הכא לא יהא אלא דנקיט שטרא מי לא אמרינן ליה קיים שטרך ונחות לנכסי. ההוא עובדא דהוה במחוזא דההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה מינך זבנתא ודרית בה שני חזקה אמר ליה אנא בשוקי בראי הואי אמר ליה והא אית ליה סהדי דכל שתא הוה אתית תלתין יומי אמר ליה הנהו תלתין יומין בשוקאי הוה טרידנא אמר רבא עבידי אינשי דטרידי בשוקייהו תלתין יומין. ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא אמר לי' מפלניא זבנתה דזבנה מינך אמר ליה לאו קא מודית דארעא דילי היא ואנת מינאי לא זבנתה זיל לאו בעל דברים דילי אנת אמר רבא דינא קאמר ליה.