הלכות גדולות · סימן מ״ו, א׳

(ב"ב ב') השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבנים בונים הכל כמנהג המדינה בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה הלכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם. (שם ג.) גויל אבני דלא משפיין. גזית אבני דמשפיין. כפיסים ארחי. לבנים לבני. (שם ד:) הוצא אמר רב נחמן סניפי ירכי מלבר ונסניף מלגיו אתי חבריה ועביד מההוא גיסא ואמר דידי ודידך הוא הכא נמי אתי שרי להו ואמר דידי ודידך הוא דשריק ליה בטינא מקפיל ליה קיפולא מידע ידיע אביי אמר הוצא לא סגי ליה אלא בשטרא ובחזית נמי סגי ליה. (שם ה.) רוניא אקפיה רבינא מארבע רוחותיו אמר ליה הב לי מאי דגדרי אמר ליה לא הב לי דמי קנים בזול לא ניחא לי הב לי אגר נטרא לא ניחא לי יומא חד אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי קובורא דאהיני מינים אזל לאיתויי רמא ביה קלא אמר ליה שבקיה עיזא בעלמא הוא אמר ליה אטו עיזא לא מכלינא ליה אמר ליה ולאו גברא בעי לאכלויי אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיל פייסיה ואי לא דיינינא לך כרבי יוסי ואליבא דרב הונא דאמר הכל לפי מה שגדר. רוניא זבן ארעא אמצרא סבר רבינא לסלוקוה אמר ליה רב ספרא בריה דרב ייבא אמרי אינשי ארבעה לצלא וארבעה לצללא. אמר ר' שמעון בן לקיש הקובע זמן לחבירו ובא בזמנו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע אדם בזמנו (שם ע"ב) והלכתא כרבי שמעון בן לקיש ואפילו מיתמי ואף על גב דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה חזקה לא עביד איניש דפרע בגו זמניה. (שם ו.) אמר רב נחמן אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי לכשורי אחזיק להורדי רב יוסף אמר אחזיק להורדי אחזיק לכשורי איכא דאמרי אמר ר"נ אחזיק להורדי אחזיק לכשורי לכשורי אחזיק להורדי ואמר ר"נ אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי לשפכי לא אחזיק לנטפי ורב יוסף אמר אפילו אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי איכא דאמרי אמר ר"נ אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי לשפכי אחזיק לנטפי אבל לא לצריפא דאורבני ורב יוסף אמר אפילו לצריפא דאורבני והלכתא כרב נחמן בלישנא בתרא והלכתא כרב יוסף בצריפא דאורבני. (שם ע"ב) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה הרי זה משתמש בכתליה ובזיזיה עד ארבע אמות ובעובי הכותל במקום שנהגו אבל בתרביץ אפדני לא ורב נחמן אמר אפילו תרביץ אפדני אבל רחבה שאחורי בתים לא ורבא אמר אפילו רחבה שאחורי בתים. אמר רבינא האי כשורתא דמטללתא עד תלתין יומי לא הוי חזקה מכאן והילך הוי חזקה [ואי סוכה דמצוה היא עד שבעה יומין לא הוי חזקה בתר שבעה יומין הוי חזקה] ואי חבריה בטינא מאלתר הוי חזקה אמר אביי שני בתים משני צידי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף מאי איריא רשות הרבים אפי' רשות היחיד נמי רשות הרבים איצטריכא ליה מהו דתימא מצי אמר ליה סוף סוף אנת לא בעית איצטנועי מבני רשות הרבים קמ"ל דאמר ליה בני רשות הרבים ביממא חזו לי בליליא לא חזו לי אנת קא חזית לי בין ביממא ובין בליליא בני רשות הרבים כי קאימנא חזו לי כי יתיבנא לא חזו לי ואנת חזית בין כי קאימנא ובין כי יתיבנא בני רשות הרבים כי מעיינין חזו לי כי לא מעיינין לא חזו לי ואנת ממילא נמי חזית לי. אמר מר זה שלא כנגד זה ומעדיף פשיטא לא צריכא דקדים חד מינייהו וקא עביד דידיה מהו דתימא מצי אמר ליה אשלמיה לכוליה ואנא יהיבנא לך דמי קמ"ל מצי אמר ליה מאי טעמא לא עבדת משום דמיתרע אשיתך אנא נמי מיתרע אשיתאי. אמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו כופין אותו ועושין לו מעקה גבוה ארבע אמות והלכתא דקיומא לן היזק ראיים שמיה היזק אבל מגג לגג לא ורב נחמן דידיה אמר ואפילו מגג לגג ואין זקוק לו בארבע אמות אבל זקוק למחיצה עשרה ומאי שנא התם משום היזק ראייה בעי ארבע אמות אבל הכא משום נתפש עליו כגנב הוא ובעשרה טפחים לא מצי דנשתמיט ליה בציר מעשרה מצי משתמיט ליה. שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה כנגדי ועולה אלא מסייע מלמטה ובונה אם היתה חצירו למעלה מגגו של חבירו אין זקוק לו. הנהו בי תרי חד הוה דאיר עילאי וחד תתאי איחביס ביתא אמר ליה תחתאי לעילאי תא ליסתריה וליבנייה אמר ליה אנא שפיר דיירנא (שם ז.) אמר ליה אנא סתרנא לה ובנינא לה לית לי דוכתא למידר אוגרנא לך ביתא לא מצינא דאטרח לא קא מיתדר לי א"ל חזק בארעך שוף אכריסך עול שוף אכריסך ופוק א"ר חמא דינא קאמר ליה והני מילי דלא קא מטו כשורי למטה מעשרה אבל מטו כשורי למטה מעשרה מצי א"ל רשותא דתתא הוא ולא אמרן אלא דלא אתני ליה בהדיה מעיקרא אבל אתני מעיקרא סתר ובאני וכמה אמר רב נחמן כי דדיירי אינשי וכמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע כדעיילן איסורייתא דמחוזא ונפקן. ההוא גברא דבנא אשיתא להדי כווי דחבריה אמר ליה קא מאפלת לי לביתא אמר ליה סכירנא להו להני ופתחנא לך כווי מעילאי אמר ליה קא מרעא לאשיתאי אמר ליה סתרנא לה עד הכא ובנינא לה מרישא ועבידנא לך כווי מלעיל אמר ליה אשיתא פלגא חדתא ופלגא עתיקא לא קאי סתרנא לה ובנינא לה לכולה אשיתא אשיתא חדא חדתא בכוליה ביתא עתיקא לא קא קיימא סתרנא ליה ובנינא ליה לכוליה ביתא לית לי דוכתא למידר אנא אוגרנא לך מדידי לא מצינא דאטרח אמר רב חמא דינא קאמר ליה הא תו למה לי היינו הך הא קמ"ל אף על גב דדיירי בם לתיבנא וציבי. הנהו תרי אחי דפלגי בהדי הדדי חד מטייה איספלידיה וחד מטייה תרביצא קא בני אשיתא אפומא דאספלידיה דחבריה אמר ליה קא מאפלת עלאי אמר ליה בדנפשאי קא בנינא אמר רב חמא דינא קא"ל. (שם ע"ב) ההוא שטרא דיתמי דנפק תברא עילויה אמר רב חמא לא מקרע קרעינן ליה ולא אגבויי מגבינן ביה אגבויי לא מגבינן ביה דהא איכא תברא עילויה מקרע לא קרעינן ליה דילמא לכי גדלי יתמי מייתו ראייה ומרעי ליה שלחה רב אחא בר רב לקמיה דרבינא הלכתא מאי שלח ליה בכולהו הלכתא כרב חמא לבר מתברא דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן מר זוטרא בריה דרב נחמן אמר בהא נמי הלכתא כרב חמא דאם איתא דתברא מעליא הוא איבעי' ליה לאפוקי בחיי אבוהון. כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר רבן שמעון בן גמליאל אומר (דף ק) לא כל החצירות ראויות לבית שער כופין אותו לעשות לעיר חומה דלתים ובריח רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה. תניא רשב"ג אומר לא כל חצרות ראויות לבית שער אלא הסמוכה לרשות הרבים ראוים לבית שער ושאינם סמוכה לרשות הרבים אינם ראויה לבית שער ורבנן זימנין דדחקי בני רשות הרבים ועיילי טובא. כופין אותו לעשות לעיר חומה דלתים ובריח. תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל עיירות ראויות לחומה אלא עיר הסמוכה לספר ראוים לחומה עיר שאינם סמוכה לספר אינה ראוים לחומה ורבנן דמיקרי גיאסא ועיילי להתם. בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן כשהן גובין לפי שבח ממון הן גובין או לפי שבח נפשות הן גובין אמר ליה לפי שבח ממון הן גובין ואלעזר ברי קבע בה מסמרות. איכא דאמרי בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן כשהן גובין לפי שבח ממון הן גובין או לפי קירוב בתים אמר ליה לפי קירוב בתים הן גובין ואלעזר ברי קבע בה מסמרות. (שם ח.) אמר רב פפא לשורא ולפרשא ולטורזינא רמינן איתמי כללא דמילתא כל היכא דאית להו נטירותא ליתמי רמינן עלייהו. תני רב שמואל בר' יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים (שם יא.) ש"מ פדיון שבויים מצוה רבה היא. אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה רבי יהודה אומר תשעה חצאי קבין לזה ותשעה חצאי קבין לזה ולא את הגנה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה ר' עקיבא אומר בית רובע ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך ולא את הטלית ולא את המרחץ ולא בית הבד ולא בית השלחין עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה אימתי בזמן שאין שניהם רוצין אבל בזמן ששניהם רוצין אפילו פחות מיכן יחלוקו ובכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצין לא יחלוקו. אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים. (שם יב:) ההוא גברא דזבן ארעא אמצרא דבי נשי' כי הוו קא פלגי אמר להו בעינא דתפלגו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף אמאי לימרו ליה מעלינן לה עלך כנכסי דבי מר מריון והלכתא כרב יוסף חדא אהאי נגרא וחדא אהאי נגרא אמר רב כגון זה כופין על מדת סדום. מתקיף לה רב יוסף האי מדויל והאי לא מדויל והלכתא כרב יוסף. תרוייהו אחד נגרא אמר רב יוסף בהא ודאי כופין על מדת סדום. מתקיף לה אביי לימא ליה בעינא לאפושי אריסי והלכתא כרב יוסף ואפושי אריסי לאו מילתא היא. (שם יג.) חד גיסא נהרא וחד גיסא נגרא פלגין לה קרנא זול. (שם ע"ב) ובכתבי הקדש אף על פי ששניהם רוצין לא יחלוקו. אמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשתי כריכות חולקין. (שם יג.) אתמר רב הונא אמר אית דינא דגוד או אגוד ורב נחמן אמר לית דינא דגוד או אגוד (שם ע"ב) אמר אמימר הלכתא אית דינא דגוד או אגוד אמר ליה רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי ולא והא רבין בר חיננא ורב דימי מנהרדעא שבק להון אבוהון תרתי אמהתא חדא הוה ידעא מיפא ובשולי וחדא הוה ידעא ביסתרקי אחו לקמיה דרבא אמר להו לית דינא דגוד או אגוד שאני התם דכל חד וחד ניחא ליה בתרוייהו והא כתבי הקודש דכל חד וחד ניחא ליה בתרוייהו ואמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשני כריכות חולקין תרגמה רב שלמן ששניהם רוצין.