(שם ע"ב) תנו רבנן החצב שמסר לסתת סתת חייב סתת שמסר לחמר חמר חייב חמר שמסר לכתף כתף חייב כתף שמסר לבנאי בנאי חייב בנאי שמסר לאדריכל אדריכל חייב וכולה שהעלום והניחום על גבי דימוס ונפלו והזיקו כולן חייבין והתניא האחרון חייב וכולם פטורים אמר רב ששת לא קשיא כאן בשכירות כאן בקבלנות. שתי גנות זו על גבי זו וירק בינתים ר' מאיר אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון אמר רבי מאיר מה אם ירצה העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק א"ר יהודה מה אם ירצה התחתון למלאות את גינתו עפר אין כאן ירק אמר רבי מאיר וכי מאחר ששניהם יכולין למחות זה על זה רואין מאין ירק זה חיה ר' שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון. (שם קיט.) אמר אפרים ספרא תלמידו של ר' שמעון משום ר' שמעון בן לקיש הלכה כרבי שמעון אמרוה קמיה דשבור מלכא אמר להו הבו ליה אפריין לרבי שמעון. אמרי דבי רבי ינאי ובלבד שלא יאנס:
הלכות גדולות · סימן מ״ה, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.