הלכות גדולות · סימן מ״ה, ד׳

(שם ע.) תנו רבנן קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד קרוב לזה ולזה ורחוק מזה ומזה זו היא מדת כל אדם. אמר רבה בר רב שילא ואמרי לה אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד ואסור להלוותן בריבית והיכי עבדינן אמר רב אשי מייתינן איניש דמשפו ניכסיה ושמע דינא ולא מקבל עליה שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בי דינא קרוב לשכר ורחוק להפסד. פירושא. יהבינן להו בעסקא דשקלי רווחא ולא דרו זיינא אבל רבית קצוצה אסור (שם סא:) רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק ריבית אינו יוצא בדיינין. היכי דמי אבק ריבית דמשכין ליה דיקלי וקאכיל פירייהו אי נמי ביתא ויתיב בה אי מנכי ליה שרי ואי לא (שם סז.) מפקינן ליה מההוא ביתא רבנן דבבל לא מפקין רבנן דבי חוזאי מפקין. ריבית קצוצה דאורייתא ומאי ניהו הלואה יוצא בדיינין אבק ריבית דרבנן אין יוצא בדיינין. והיכא דאוזפיה זוזי ואמר ליה יהיבנא לך בהון חיטי כדמסיקנא מארעאי עשרה גריוי בזוזא ובשוקא קא מזדבנין תמניא אסיר מדרבנן וכל ריבית דאתיא מחמת מקח וממכר ההוא אבק ריבית הוא ואין יוצא בדיינין ודאי סליקא ליה חיטי לבי דרי מזבין ליה כמה דבעי ושפיר דמי (שם סה.) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אין משתלמת אלא לבסוף אמר רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא כשכיר שנה בשנה יהיה עמו שנה הנכנסת לשנה אף שכירות של שנה זו אין משתלמת אלא לשנה אחרת.