הלכות גדולות · סימן מ״ה, ג׳

(ב"מ עב:) תנו רבנן אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה היו של חדשות מארבע סאין בסלע ושל ישנות משלש אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן היו של לקוטות מארבע ושל כל אדם משלש אין פוסקין עד שיצא השער ללוקט ולמוכר. (שם עד.) אמר רב פפא משמיה דרבא האי סיטומתא קניא למאי הלכתא רב חביבא אמר למיקנא קנין ממש רבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע והלכתא כרבנן לקבולי מי שפרע ואי דוכתא דקנו קנין ממש קני ממש. אמר רבא הני בי תרי או תלתא דיהבי ליה זוזי לחד למיזבן להו מידי וזבן לחד מינייהו זבן לכולהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתם חד חד באפי נפשיה אבל צר וחתם חד באפי נפשיה למאן דזבן זבן. הלוהו חבית של יין או סאה של חטים בשעת הלואה בעשרה דינרין ובשעת פירעון בדינר אם עשאה דמים ואמר לו מלוה ללוה חבית זו שאני מלוך עומדת בעשרה דינרין ועכשיו אני נושה בך עשרה דינרין נוטל עשרה דינרין ואם לא עשאה דמים אסור דהיינו סאה בסאה דאמור רבנן אסור ללוות בשעת הלואה בדינר ועמדה בעשרה דינרין ואמר לו לוה למלוה הלויני חבית זו ואם עומדת במאה דינרין אני לוקח לך חבית במאה דינרין אין לו למלוה אלא דינר דהיינו סאה בסאה ואף על פי שקנו מלוה בדיבורו לא מהני דהא אמור רבנן קנין בריבית לא מהני ועדים נמי עוברין בלא תעשה ואם אמר לוה למלוה המתן עד שיבוא בני או עד שאמצא המפתח ועמדה בק' דינר מלוה נוטל מאה דינרין דהא אין הלכה כהלל דתנן (שם עה.) לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטים ואני נותן לך לגורן אלא אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח והלל אוסר וקיימא לן אין הלכה כהלל אלא כרבנן אי נמי אין לו ללוה לא חיטין ולא יין ובשעה שלוה ממנו יש בשוק ליקח לו נוטל מלוה מאה דינרין דכיון דהלכתא כרב הונא דאמר (שם עב:) לוין על שער שבשוק היינו עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח איגליאת מילתא דסאה בסאה כי אסרוה רבנן דלא יצא שער בשוק.