הלכות גדולות · סימן מ״ה, י״ח

(שם ע"ב) רבי יוסי היה דורש לשון הדווט דתניא רבי יוסי אומר מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה ואין גובה כתובה לכפול גובה מחצה נהרבילאי מגבי תילתא ולית הלכתא כנהרבילאי. מרימר מגבי שבחא א"ל רבינא למרימר והתניא לכפול גובה מחצה לא קשיא הא דקנו מיניה והא דלא קנו מיניה רבינא משבח וכתיב לבנתיה אמרי ליה רבנן ליקנו מיניה דמר אמר להו אי מיקנא לא מיכפיל ואי מכפל לא מקני. ההוא דאמר להו הבו לה ד' מאה זוזי לברתאי לכתובתה שלחה רב אחא בריה דרב אויא לקמיה דרב אשי ארבע מאה זוזי דאינון תמני מאה או ארבע מאה זוזי דאינון מאתן א"ר אשי חזינן אי אמר הבו לה ארבע מאה דאינון תמני מאה ואי אמר להו כתובו לה ארבע מאה דאינון מאתן ואיכא דאמרי אמר רב אשי חזינן אי אמר לכתובתה ארבע מאה דאינון תמני מאה ואי אמר לה בכתובתה ארבע דאינון מאתן ולא היא בין אמר לה בכתובתה ובין אמר לה לכתובתה ארבע מאה דאינון מאתן עד דאמר להו הבו לה סתמא. ההוא גברא דקביל ארעא מחבריה א"ל אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אובר תילתא אמרי נהרדעי יהיב תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא קאמר מלתא יתירתא הכא כיון דקאמר מילתא יתירתא גוזמא בעלמא הוא. ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי זרעה חיטי עבד כשומשמי סבר רב כהנא למימר יהיב ליה כחשא דארעיה א"ל רב אשי אמרי אינשי תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרא. ההוא דקביל ארעא לשומשמי זרעה חיטי עבד ליה טפי משומשמי סבר רבינא למימר חיטי טפי משומשמי לא עבדא יהיב ליה שבחא דביני ביני אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא הוא אשבח וארעא לא אשבח. אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה פלגא פקדון אי בעי מישתא ביה שיכרא שתי רבינא אמר להכי קרו ליה עיסקא דאמר ליה לאיעסוקי ביה יהבי לך ולא למשתא ביה שיכרא ואע"ג דאמור רבנן אי תילתא באגר פלגא בהפסד כיון דקא יהיב ליה אגר טירחיה דינא הוא דמשלם לפי הכין דקא אכיל ואע"ג דאי מטי ליה כל אונסא משום דשויה רבנן הלואה. (שם קו:) המקבל שדה מחבירו בעשרת כורין לשנה ולקתה נותן לו מתוכה ואם היו חיטיה יפות לא יאמר לו הריני נותן לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה. ההוא גברא דקביל פרדיסא מחבריה בעשרה דני חמרא תקיף ההוא חמרא דההוא באגא ותקיף חמרא דידיה סבר רב כהנא למימר היינו מתניתין לקתה נותן לו מתוכה א"ל רב אשי לרב כהנא מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא הכא עבדא ארעא שליחותא ומודה רב אשי בעינבי דכדא ובשדה שלקתה בעומריה דארעא עבדא שליחותא. ההוא גברא דקביל ארעא בזוזי למיזרעא תומי אגודא דנהר מלכא סבא איסתכר נהר מלכא סבא אתא לקמיה דרבא א"ל נהר מלכא סבא אונסא דלא שכיח הוא אה מכת מדינה זיל נכי ליה אמרי ליה רבנן לרבא והתניא רבי יהודה אומר קיבלה ממנו במעות בין כך ובין כך אין מנכה לו מן חכירו אמר להו לית דחש לה להא דרבי יהודה. ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא חרשה וזרעה שערי אשתדוף שלחה רב חביבא מסורא [דפרת לקמיה דרבינא כה"ג מאי כי לקתה נותן לו מתוכה דמי או לא א"ל מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא דמרא] הכא ארעא עבדא שליחותא. (שם קז:) א"ל רב יהודה לרב אדא משוחא לא תזלזל במשחתא דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא. א"ל רב יהודה לרב אדא משוחא ארבע אמות דאנגרא זלזיל בהו דאנהרא לא תמשחינהו כלל רב יהודה לטעמיה דאמר רב יהודה ארבע אמות דאנגרא דבני חסדא ורבה בר רב הונא לא סבירא להו הא דרבה דאמרינן ליה להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא מעליתא כדנטרי חזני מתא. בר אדא סמלא הוה קא מעבר חיואתא אגמלא דנרש דחיתה חדא לחבירתה שדיתה בנהרא אתא לקמיה דרב פפא חיוביה א"ל מאי הוה לי למיעבד איבעי לך לעבורי חדא חדא אכתפך אמר ליה ידעת ביה בבר אחתך דמצי למעבד הכי אמר ליה כבר צווחו קמאי וליכא דאשגח בהו. איבו אפקיד כיתנא בי רוניא אזל שבו שמעיה לסוף הוכר הגנב דגנב הוה שבו אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לרוניא לימא פליגא דרב חייא בר אבין דשלח רב חייא בר אבין נגנבה באונס ואחר כך הוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה נשבע רצה עושה עמו דין אם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע. אמר רבא התם גברא דפולמוסא הוה דאי רמא קלא הוה אתו מצילי ליה. (שם צו:) ההוא גברא דשייל נרגא מחבריה ואיתבר אתא לקמיה דרבא א"ל זיל אייתי סהדי דלא שנית בה ואיפטר דלאו לאנוחי בכילתא שאילתיה ואי ליכא סהדי מאי ת"ש דההוא גברא דשייל נרגא מחבריה ואיתבר אתא לקמיה דרב א"ל זיל שלים ליה נרגא מעליא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי אישתיק אלמא מהדר ליה מנא תבירא ושמין ליה כמה הוה שוי מעיקרא וממלי ליה דמי מניה דאמר שמואל (ב"ק יא.) אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזיקין.