הלכות גדולות · סימן מ״ה, י״ט

(ב"מ צז.) ההוא גברא דשייל דוולא מחבריה איבזי אתא לקמיה דרב פפא א"ל זיל אייתי סהדי דלא שנית ביה ואיפטר דלאו לאנוחי בכילתא שאילתיה. ההוא גברא דשייל שונרא מחבריה חבור עליה עכברי וקטלוה יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי גוונא מאי כמתה מחמת מלאכה דמי או לא א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמי' דרבא גברא דנשי קטלוה לא דינא ולא דיינא איכא דאמרי אכל עכברי ואיחבל ומית יתיב רב אשי וקא מעיין בה כו'. אמר רבה האי מאן דניחא ליה דלישקול מידי מחבריה וליפטר לימא ליה למשאיל בשעת שאלה אשקיין מיא ואי פיקח משאיל לימא ליה שקיל ברישא והדר משקינן לך. אמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא אומנא וספר מתא כולהו בעידן עיבידתייהו כשאלה בבעלים דמי. מרי בר חנינא אוגר כודנתיה לבי חוזאי נפק לדלויי טעונה בהדייהו פשעו בה ומתה אתו לקמיה דרבא חייבינהו אמרי ליה רבנן לרבא והא פשיעה בבעלים היא איכסיף לסוף איגלאי מילתא דכי נפק למיסר טעונה דכודניתא הוא דנפק הניחא למאן דאמר פשיעה בבעלים פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא הא איגנובי איגנוב ומתה כדרכה בי גנב הואי ואתו לקמיה דרבא חייבינהו אמרי ליה רבנן לרבא הא גניבה בבעלים היא איכסיף לסוף איגלאי מילתא דכי נפיק למיסר טעונה דכודניתא הוא דנפק. (שם כט: תוספתא פ"ג) אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר ולא זה המופקדין אצלו רשאי להפקידן אצל אחר אלא א"כ ניתן בעל הבית רשות. (שם צז:) אתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב רב נחמן ורב יוחנן אמרי פטור רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף רב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה וכי קאמרי רב נחמן ור' יוחנן פטור בשיש עסק שבועה ביניהם היכי דמי עסק שבועה כדרבה (שם צח.) דאמר רבה מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאין יכול לישבע משלם ובבא לצאת ידי שמים חייב משום דקאמרינן (ב"ק קיח.) אתמר נמי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים. (ב"מ קא.) אתמר היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל אמר אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה אמר רב פפא ולא פליגי כאן בשדה העשויה ליטע וכאן בשדה שאין עשויה ליטע והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דנטעה לארעא דחבריה שלא ברשות אתא לקמיה דרב א"ל זיל שוה ליה וידו על התחתונה א"ל לא בעינא וליעקור ולישקול א"ל רב שבקיה א"ל גלית אדעתך דשדה דניחא לך זיל שוה ליה וידו על העליונה. אתמר היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ואמר הלה עציי ואבניי אני נוטל שומעין לו או אין שומעין לו רב נחמן אמר שומעין לו רב ששת אמר אין שומעין לו ומותבינן ליה לרב נחמן ואמרינן מיתיבי אין שומעין לו רבן שמעון בן גמליאל אומר ב"ש אומרים שומעין לו וב"ה אומרים אין שומעין לו ומפרקינן הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו דברי רבי שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל אומר ב"ש אומרים אין שומעין לו ובית הלל אומרים שומעין לו ואמרינן א"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן (שם ע"ב) בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו בשדה מ"ט משום ישוב ארץ ישראל ואיכא דאמרי משום כחשא דארעא מאי בינייהו איכא בינייהו חוצה לארץ. המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מהחג ועד הפסח בימות החמה שלשים בכרכין אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חודש בחניות אחד כרכין ואחד עיירות שנים עשר חודש רבן שמעון בן גמליאל אומר חניות של נחתומין ושל צבעין שלש שנים אמר רב יהודה צריך להודיעו קתני והכי קאמר המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול להוציאו מהחג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו בימות החמה שלשים יום מעיקרא. תנ"ה כשאמרו שלשים יום וכשאמרו שנים עשר חודש לא שידור בו שלשים יום ולא שידור בו שנים עשר אלא להודיעו קודם לשלשים יום וקודם לשנים עשר חודש וכשם שהמשכיר צריך להודיע כך שוכר צריך להודיע מ"ט דאמר ליה אי אודעתן הוה טרחנא ומותבינן בה איניש מעליא. והלכתא המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו בימות הגשמים מחג ועד הפסח ובימות החמה שלשים יום ובחניות שנים עשר חודש אחד שוכר ואחד משכיר והני מילי בסתם אבל בפירוש לא מצי כלל לבטל לתנאיה. המשכיר בית לחבירו משכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שהוא מעשה אומן אבל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו והזבל של בעל הבית אין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירה בלבד. ת"ר המשכיר בית לחבירו משכיר חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו חלונות לחזק לו תקרה ולסמוך לו קורה שוכר (דף צח) חייב לעשות לו סולם ומרזב ומעקה ולהטיח את גגו. בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא אלא מקום מזוזה על מי אמר להו רב משרשיא תניתוה אבל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו והאי נגרא דאנהרא דכולי עלמא. (שם קח.) אמר רב יהודה לכיריא דנהרא תתאי מסייעי עילאי עילאי לא מסייעי תתאי וחילופא במיא דמטרא. תנ"ה חמש גינות שהיו מסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעין כולן מתקנות עם העליונה נמצאת תחתונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה וכן חמש חצירות שהיו מקלחות מים לביב אחד ונתקלקל הביב כולן מתקנות עם התחתונה נמצאת עליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה. אמר שמואל האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא חציפה מיקרי סלוקי לא מסלקינן ליה והאידנא דכתבין פרסאי עד מלי צואר סוסיא מיא קני לך סלוקי נמי מסלקינן ליה. אמר רב יהודה האי מאן דזבן ארעא ביני אחי או ביני שותפי חציפא מיקרי סלוקי לא מסלקינן ליה. רב נחמן אמר סלוקי מסלקינן אבל משום דינא דבר מצרא לא מסלקינן ליה נהרדעי אמרי אפילו משום דינא דבר מצרא נמי מסלקינן ליה משום שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה'. אזל אימליך ביה ואמר ליה זיל זבון צריך למיקנא מיניה או לא רבינא אמר לא צריך למיקנא מיניה נהרדעי אמרי צריך למיקנא מיניה והלכתא צריך למיקנא מיניה. אמר רב אשי השתא דאמרת צריך למיקנא מיניה יקר וזל ברשותיה. זבן במאה ושויא מאתן אמר רב אשי חזינן אי איניש מוזיל ומזבין הוא לכולי עלמא מצי א"ל לדילי נמי הכי הוה מוזיל ומזבין לי ואי לא יהיב ליה מאתן. זבן במאתן ושויא מאה סבור מינה מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות. זבין ליה גריוא דארעא בארעיה חזינן אי עידית היא אי זיבורית היא מחמת הכי הוא וזביניה זביני ואי לא הערמה הוא ומפקינן לה מיניה. (שם ע"ב) מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא אמר אמימר ואי כתב ליה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא. מכר כל שדותיו לאחד לית בה משום דינא דבר מצרא מכר לבעלים הראשונים לית בה משום דינא דבר מצרא. זבין מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מצרא זבן מגוי מצי אמר ליה אברוחי מברחי לך אריא ממצרך זבן לגוי ועשית הישר והטוב ללוקח קא מזהר ליה רחמנא וגוי לאו בר הכי הוא אלא שמותי ודאי שמתינן ליה עד דמקבל כל אונסא דאתי מחמתיה. משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא דאמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה לית בה משום דינא דבר מצרא לכרגא למזוני ולקבורה לית בה משום דינא דבר מצרא דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא לאיתתא ליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דבר מצרא. שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין ולית בה משום דינא דבר מצרא קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם ולית בה משום דינא דבר מצרא. איבעיא להו שכן וקרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק. זוזי טבי וזוזי תקלי לית בה משום דינא דבר מצרא זוזי טבי עדיפי הני שרי והני צרירי וחתימי לית ביה משום דינא דבר מצרא. איזיל אטרח על זוזי לא נטרינן ליה איזיל אייתי זוזי חזינן אי אמיד מעכבינן ליה ואי לא לא. ארעא לחד ודיקלא לחד מרי ארעא מצי מעכב אמרי דיקלי מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי ארעא ארעא לחד ובתי לחד מרי ארעא מעכב אמרי בתי מרי בתי לא מעכב על מרי ארעא. ארעא לזרעא וארעא לבתי ישוב עדיף ולית ביה משום דינא דבר מצרא איפסיק ריכבא דדיקלא אי משיניתא חזינן אם יכול להכניס בו אפילו תלם אחד אית בה משום דינא דבר מצרא ואי לא לא הני ארבעה בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבן מאי דזבן זבן ואי לא זבני לה ארבעתייהו ופלגין לה קרנא זול. (שם קט.) ההוא שתלא דאמר לה אי מפסידנא מסתליקנא אפסיד רב יהודה אמר מסתלק בלא שבתא רב כהנא אמר מסתלק ושקיל שבחא ומודה רב כהנא דאי אמר להו מפסידנא מסתלקנא בלא שבחא מסתלק בלא שבחא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם מאי דאפסיד משלם ה"נ מאי דאפסיד מנכינן לי' ואידך יהבינן לי'. רוניא שתלא דרבינא הוה אפסיד יהב לי' שבחיה וסלקיה אתא לקמיה דרבא אמר לי' חזי מר היכי דנן אמר ליה שפיר דנך והא לא אתרי בי לא צריכת לאתרויי בך רבא לטעמי' דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא וספר מתא מסלקינן להו בלא התראה כללא דמילתא כל פסידא דלא הדרא כמותרה ועומד דמי. (שם קר) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש לוה אומר שתים קדים מלוה אכלינהו לפירי מי נאמן רב יהודה אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת רב כהנא אמר פירי בחזקת אוכליהן והלכתא כוותיה דרב כהנא והא קיימא לן הלכתא כוותיה דרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה קיימת התם לאו מילתא דעבידא לאיגלויי הכא כיון דמילתא דעבידא לאיגלויי היא אטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן. מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש אמרי ליה למלוה אחוי שטרך אירכס לי אמר רב יהודה בעל הבית נאמן דאי בעי אמר לקוחה היא בידי אמר ליה רב סמא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מאי טעמא שטרא כיון דלגוביינא קאי מזהר זהיר ביה והאי דקאמר אירכס לי מיכבש הוא דכבשיה סבר אוכלא תרתין שנין יתירתא אלא אמר רב אשי אלא מעתה הני משכנתא דסורא דכתבין בהו הכי במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידו דמהימן אמר ליה התם תקינו רבנן דיהיב טסקא וכרי כריא ארעא דלית לה לא טסקא ולא כריא מאי אמר ליה איבעי ליה למחויי אי לא מחי איהו הוא דאפסיד אנפשיה. אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו מי נאמן רב יהודה אמר בעל הבית נאמן רב נחמן אמר הכל כמנהג המדינה סבור מינה לא פליגי הא באתרא דשקיל אריסא פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא אמר ליה רב מרי ברה דבת שמואל אפילו באתרא דשקיל אריסא פלגא פליג רב יהודה ואמר בעל הבית נאמן דאי בעי אמר שכירי ולקיטי היא. יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה (שם ע"ב) סבר רב חנא למימר ארעא בחזקת יתמי קיימא ועל בעל חוב להביא ראיה אמר להו ההוא סבא הכי א"ר יוחנן ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבי דמי והלכך על היתומים להביא ראיה. אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבוח סבר ר' חנינא למימר בארעא מסלקינן להו ולא היא בדמי מסלקינן להו דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט ובעל חוב ליתומים ובעל חוב ללקוחות בעל חוב ללקוחות כגון דשוייה ניהליה אפותיקי וא"ל (דף צט) לא יהא לך פרעון אלא מזו. אמר ליה רבינא לרב אשי ובעל חוב מלקוחות לא גבי שבחא והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח וכי תימא שאני ליה לשמואל בין שבח המגיע לכתפים ובין שבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל בשבח המגיע לכתפים לא קשיא הא דמסיק שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק שיעור ארעא ושבחא.