הלכות גדולות · סימן מ״ה, ט״ז

(שם צג.) תניא שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר והלכתא כרבי יהודה. מחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם ר"מ אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם והלכתא כשומר שכר. (שם פא.) הנוטל כלים מבית האומן להוליכן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני הריני נותן לך דמיהן ואם לאו הריני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב ובחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר. ההוא גברא דא"ל לחבריה הב לי חמרך דאיזיל איזבניה איפשר דמשכחנא מידי עליה אזל לא אשכח לזבוניה כי אתא איתניס חייביה רב נחמן. איתיביה רבא לרב נחמן בהליכה חייב בחזירה פטור א"ל חזרה דהאי הליכה אלו אשכח לזבוניה אבבא דביתיה מי לא הוה מזבין ליה. ת"ר שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאילך שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור לך כולן נעשו שומרי שכר זה לזה ואמאי שמירה בבעלים אמר רב פפא דא"ל שמור לי היום ואני אשמור לך למחר. הנהו אהלויי דכל יומא הוה אזיל חד מינייהו ואפי' להו לחבריה יומא חד אמרו ליה לחד מינייהו זיל אפי לן אמר להו נטורו לי גלימאי עד דאזל פשעו ביה ואיגניב אתא לקמיה דרבא חייבינהו אמרי ליה רבנן לרב פפא והא פשיעה בבעלים איכסיף איגלאי מילתא דההיא שעתא שיכרא הוה קא שתי הניחא למאן דאמר פשיעה בבעלים פטור משום הכי איכסיף אלא למאן דאמר פשיעה בבעלים חייב מאי איכא למימר אלא ההוא יומא לאו דידיה הוה ואמר להו בההיא הנאה דאפינא לכו נטורו לי גלימאי ולאו פשיעה הואי אלא גנובה הואי ואתו לקמיה דרב פפא חייבינהו אמרו ליה רבנן לרב פפא והא גניבה בבעלים היא איכסיף לסוף איגלאה מילתא דההיא שעתא שיכרא הוה קא שתי. (שם פא:) הנהו גוצא ואריכא דהוו קא אזלי באורחא אריכא רכיב חמרא ומיכסי סדינא גוצא מיכסי סרבלא וקא אזיל בכרעיה כי מטו מיא שקליה גוצא לסרבליה ושדייה עילוי חמרא ושקליה לסדיניה דהיאך וכסייה כי מטו מיא שטפוה לסדינא אתא לקמיה דרבא חייביה אמרי ליה רבנן לרבא והא שאלה בבעלים היא איכסיף איגלאי מילתא דבלא דעתיה שקל ובלא דעתיה אנח. ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה א"ל לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא אתא א"ל באורחא דנהר פקוד אזלי ולא הוה איכא מיא ומית חמרא אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר באורחא דנרש אזלי א"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן. (שם פב:) אבא שאול אומר מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק והולך עליו מפני שהוא כמשיב אבידה. אמר רב חנין בר אמי אמר שמואל הלכה כאבא שאול ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא ופסל וקרדום הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו. המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם ובין שומר שכר ישבע א"ר אליעזר תמה אני אם יכולין לישבע זה וזה מאי משתבע (שם פג.) אמר רבה שבועה שלא בכוונה שברתיה אמר ליה אביי תינח שומר חנם משתבע דלא פשע אלא שומר שכר אמאי משתבע אע"ג דלא פשע שלומי בעי ואפילו ש"ח נמי תינח במקום מדרון שלא במקום מדרון מאי איכא למימר ואפי' במקום מדרון נמי תינח היכא דליכא עדים היכא דאיכא עדים לייתי עדים וליפטר דתניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא עדים ויפטר אלא אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שמעביר חבית לחבירו ממקום למקום. ההוא גברא דהוה קא מעבר ליה חביתא דחמרא לחבריה בריסתקא דמחוזא איתבר בזיזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא א"ל ריסתקא דמחוזא דוכתא דשכיחן ביה רבים זיל אייתי סהדי דלא שנית בה ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי וסבירא לן כוותיה. ההוא גברא דיהב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה ארבע מאה דני חמרא א"ל זבני לך ותקוף אתא לקמיה דרבה א"ל ארבע מאה דני חמרא כי תקפי קלא אית להו זיל אייתי סהדי דכי זבניתו חמרא הואי ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי וסבירא לן כוותיה. אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא הני דדארו באיגדא ואיתקול ותברוה לרקודא משלמי פלגא באונסא ואע"ג דזוטרא הוא נפיש לחד וזוטר לתרי דמי לאונס ולא דמי לאונס דמי לאונס דמאן דלא מחיל טובא לא מצו למידריה ולא דמי לאונס דמאן דברי מצי למידרייה ואי מיתקיל פושע הוא הלכך משלם פלגא. רבה בר בר חנה הוו קא מעברין ליה הנך שקולאי חביתא דחמרא תברוה שקל גלימייהו אתו לקמיה דרבא א"ל הב להו גלימייהו א"ל הכי דינא א"ל למען תלך בדרך טובים סוף הוו קא בכו ואמרו עניי אנן ובעינן אגרא דעבדינן עיבידתא כולי יומא ולית לן מידי למיכל א"ל זיל הב להו אגרייהו א"ל הכי דינא א"ל וארחות צדיקים תשמר והלכתא משלמין. (שם צג.) ההוא רעיא דהוה קא רעי חיואתא אגודא דנהר פפא שריג חד מינייהו נפל לנהרא וטבע אתא לקמיה דרבא פטריה אמר מאי הוה ליה למיעבד הא נטר כדמנטרי אינשי (שם ע"ב) רב נמי לאו מעשה אומן הוא איפשר דעביד ליה בגובתא דקניא. (שם קב.) המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר ומעשה בציפורי ששכר אחד מרחץ לחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי ואמרו יחלקו את חודש העיבור. (שם ע"ב) מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש יחלוקו ומעשה נמי בציפורי כו'. (שם קיד.) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דהוה קאי בבית הקברות דגוים א"ל מנין שמסדרין בבעל חוב א"ל גמר מיכה מיכה מערכין.