הלכות גדולות · סימן מ״ה, י׳

(שם סח:) תנו רבנן משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחים בשנה והאשה שאמרה לחבירתה תרנגולת שלי וביצים שלך ואני ואת נחלוק באפרוחים רבי יהודה מתיר ורבי שמעון אוסר ורבי יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו איכא ביצים מוזרות. (שם סה:) מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים אמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלוהו על שדהו ואמר לו אה אי אתה מביא לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכן היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמים. אמר מר מכר לו את השדה וכו'. מי אוכל פירות רב הונא אמר מוכר אוכל פירות רב ענן אמר משלישין ולא פליגי הא דאמר ליה כי מייתית קני הא דאמר ליה כי מייתית קט מעכשיו תני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא פעמים ששניהם מותרין פעמים ששניהם אסורין פעמים שהמוכר מותר ולוקח אסור פעמים שהמוכר אסור ולוקח מותר. עני רבא בתריה פעמים ששניהם מותרין דאמר ליה לכי מייתית קני שיעור זוזך שניהם אסורין דא"ל כי מייתית קני מעכשיו מוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה כי מייתית קני מוכר אסור ולוקח מותר דאמר ליה ארעא קני מהשתא זוזי להוו הלואה גבך. מאן תנא שניהם אסורין אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי ר' יהודה האמר צד אחד בריבית מותר. תנו רבנן משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה ותמכרם אל תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור בשויהן מותר מאן תנא בדמים הללו אסור אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד בריבית מותר. תנו רבנן מכר לו בית מכר לו שדה אמר לו לכשיהיו לי מעות תחזירה לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר. מאן תנא לכשיהיו לי מעות תחזירם לי אסור אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד בריבית מותר. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבא סיפא דאמר ליה מדעתיה. (שם סז.) ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא זבין לי ארעא מקריבאי אזל זבן לה אמר לה אי הוו לי זוזי מהדרת לה נהלאי אמרה ליה אנת ונוולא אחי אמר רבה בר רב הונא כל אנת ונוולא אחי סמכא דעתה ולא גמר ומקני ארעא הדרא פירי הדרי או לא הדרי כריבית קצוצה הוי ויוצא בדיינין או דילמא אבק רבית הוי וא"י בדיינין אמר רבה בר ר"ה מסתברא אבק ריבית הוא ואין יוצא בדיינין א"ל אביי לרבה משכנתא מאי התם טעמא מאי קיצותא הוא ומשכנתא נמי הא לא קץ ליה או דילמא התם זביני הכא גבי משכנתא הלואה היא אמר ליה התם טעמא מאי משום דלא קץ לי' הכא גבי משכנתא נמי לא קץ ליה אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. (שם סז:) אתמר קיצותא פליגי בה רב אחא ורפרם חד אסר וחד שרי היכי דמי קיצותא דאמר ליה עד חמש שני אכילנא בלא נכייתא מכאן ואילך שיימנא להו לפירי בזוזי אי איכא שיעור זוזי מסתליקנא ואיכא דאמרי בלא נכייתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דאמר ליה עד חמש שנין אכילנא לה בנכייתא מכאן והילך שיימנא להו לפירי וארעא תיקום ברשותך וזוזי ניהוו הלואה גבך מאן דאסר בקמייתא אכיל בבתרייתא ומאן דאסר בבתרייתא במאי אכיל אכיל במשכנתא דסורא דכתבין בהו הכי במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף. אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא האי משכנתא באתרא דמסלקין מסלקינן ליה אפי' מתמרי דעל בודיא ואי אחזיק בסיסני לא מסלקינן ליה ולמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אפילו לא אחזיק בסיסני נמי קנה. פשיטא באתרא דמסלקי ואמר אנא לא מסתליקנא הא קאמר לא מסתליקנא אלא באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא מאי מי צריך למיקניא מיניה או לא. פי"לא שי"זא סימן. רב פפא אמר לא צריך למיקניא מיניה רב שישא בריה דרב אידי אמר צריך והלכתא צריך למיקנא מיניה אמר ליה איזיל אייתי זוזי לא אכיל פירי איזיל ואיטרח ואייתי זוזי מאי רבינא אמר אכיל מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל והלכתא לא אכיל. רב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכייתא רבינא אכיל בנכייתא אמר מר זוטרא מאי טעמיה דמאן דאכיל מידי דהוה אשדה אחוזה שדה אחוזה לאו אף על גב דשוו הני פירי טובא כי אכיל להך שדה הקדש ארבעה זוזי הוא דמנכי ליה וכי פריק להו נמי מרייהו בארבעה זוזי הוא דפריק להו משכנתא נמי אף על גב דשוו הני פירי טובא כי מנכי זוזא ושפיר דמי. (שם סח.) ומאן דלא אכיל בנכייתא אמר לך לא דמי שדה אחוזה הקדש הוא דבהכי אמר רחמנא ליהוי פדיון אבל משכנתא הלואה היא ורבית היא. והאידנא מעשים בכל יום דקאכלי בנכייתא נכייתא ראשונים הוו קא מנכי ארבעה זוזי או תרין זוזי או כל דהו ורבנן דהשתא אי פלגי בהך שמעתא (שם ק.) דתקינו רבנן דיהיב טסקא וכרי כרי ומר אמר מן דיליה ומר אמר מן פירי ארעא אמרי רבנן מאן דאכיל בנכייתא ליתן טפי קליל כי היכי דניפוק מן ספיקא. (שם סט.) רבי אלעזר מהגרוניא יהב ליה זוזי לאריסיה זבין דכרי ופטים להו ופלגי ליה לרוחא בהדי הדדי ויהיב ליה רישא בשכר עמלו ומזונו אמרה ליה דביתהו [אי משתתפת בהדי' יהיב לך נמי אליתא אזל זבן בהדי' פליג לי' מאליתא] אמר ליה פלוג לי נמי רישא אמר ליה לא עד האידנא כולהו זוזי דידי הוו אי לא יהיבנא לך טפי פורתא מחזי כריבית האידנא זוזי דידי ודידך נינהו שותפי אנן קמי פלגא דידך קא טרחת מאי איכא למימר דקא טרחת קמי פלגא דידי ארישא שעבודי משעבד לאיתויי רעיא לבי מרי ארעא (שם סח.) אמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא למאי נפקא מינה דלא מצי מסלק ליה. ואמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה משום דינא דבר מצרא (שם סט:) אמר רב פפא הלכתא ספינתא אגרא ופגרא נהוג בני כופרא אגרא בשעת משיכה פגרא בשעת שבירה. (שם עג:) אמר ליה רבא מברניש לרב אשי חזי מר רבנן דאכלין רביתא דיהבין זוזי על חמרא בתשרי ובחרין ליה בטבת אמר ליה שפיר קא עבדין דרבנן כי קא יהבין זוזי אחמרא קא יהבין ולאו אחלא ומעיקרא דחמרא חמרא הוא וחלא חלא הוא והשתא הוא דקא מבחר נפשיה הי יהא חמרא והי יהא חלא. (שם סט.) והלכתא האי עסקא אי מלוה שקיל פלגא באגר דארי תרי תילתי בהפסד אי מלוה שקיל תילתא באגר דארי פלגא בהפסד דאמרי נהרדעי (שם קד.) האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון מאי טעמא עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה למלוה דאי אמר נישוייה כולה עסקא הלואה אסיר ליה למלוה למיכל רוחא דהוה ליה ריבית ואי אמר מר לישויה לכוליה פקדון אי מיתניס או מיגניב לית ליה לאישתלומי מלוה ולא מידי הלכך שויוה רבנן פלגא מלוה דאי מיתניס מיפרע מהא פלגא ושויוה רבנן פלגא פקדון דאי מטי הנאה אמרינן פקדון ברשותא דמריה קאי וכמאן דאתעסק ביה איהו ורוח דמי וכי מטי הנאה לא מיחזי כריבית וניחא ללוה דאי אמרת ניהוי כוליה הלואה קם ליה כוליה ברשותא דידיה ואי מיתניס בעי שלומי כוליה. ואי אמר מר ליהוי כוליה פקדון פקדון ברשותא דמריה קאי וכל רוחא דמטי אסיר ליה לאיתהנויי מיניה הלכך שויוה רבנן פלגא מלוה דכי קא טרח בדידיה קא טרח ודמלוה ממילא קא שבח ופלגא פקדון דאי מיתניס ברשותא דמריה מיתניס ולוה לא משלם אלא פלגא וכד משלם אי פסידא עסקא לא דרי לוה אלא תילתא זיאנא ואם רווח שקיל פלגא מן רוחא דההוא דביני וביני הוי לשכר עמלו ומזונו כי היכי דלא מיחזי כריבית ואם יהב ליה מידי ואמר ליה האי מידי להוי לה אגר טרחך דארי פלגא באגר ופלגא בהפסד דהא יהב ליה שכר עמלו ומזונו. (שם קה.) ואמר רבא האי מאן דיהיב ליה עסקא לחבריה ופסיד וטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי אמר ליה דרי בההוא פסידא בהדאי דאמר ליה להכי טרחת ומליתיה כי היכי דלא ליקרו לך מפסיד עסקי. ואמר רבא הני בי תרי דעבדו עסקא בהדי הדדי ורווח ואמר ליה איתא ניפלוג ואמר ליה אידך לירווח מפי דינא הוא דמעכב עילויה ואי אמר ליה הב לי פלגא דרוחא אמר ליה רוחא לקרנא משתעבד ואי אמר ליה הב לי פלגא דרוחא ופלגא דקרנא אמר ליה כוליה להדדי משעבד אמר ליה פלגי רווחא ופלגי קרנא ואי מטי לך פסידא בפלגא דילך משלימנא לך אמר ליה מזלא דבי תרי עדיף יד וקאמרי רבנן ליתה לדרבא דאם כן אין לדבר סוף. עסקא פלגא מלוה אי מיתניס ליקו ברשותא דלוה לשלומי בגניבה ואבידה אבל בשבויה ובשבורה ובמתה לא משלם מידי דהוה אשומר שכר מה שומר שכר לא משלם בשבורה ובשבויה ובמתה אף האי נמי לא משלם מאן משלם בשבויה ובשבורה ובמתה שואל דכולי הנאה דידיה היא עסקא דכוליה הנאה לאו דידיה היא כשומר שכר דמי. והיכא דנפלי גנבי על ספינתא כשבוי דמי ולא משלם. והיכא דשקל זוזי בעסקא מן חבריה ומית אי נמי שקיל מיניה זוזי למעבד בהון זבינא ואיתיה לזביניה בעיניה ומית וידיע דהאי זבינא בהנך זוזי שקיל אף על גב דנפלו להו ניכסי קמי יתמי הדר עסקא למריה ואתי מריה ושקיל ליה (שם קד:) דאמר רב אידי בר אבין אם מת נעשה מטלטלין אצל בניו רבא אמר להכי קרו ליה עסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו. והלכתא כרבא ודאי ליתה לעסקא בעיניה ואישתני ליה מעסקא לעסקא נשבע וגובה מחצה ואפי' ממטלטלי דאמר רבא (ב"ב ע:) שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה ואפילו ממטלטלי דאי ס"ד ממקרקעי קאמר רבא עד כאן לא שמעינן דבעל חוב גובה ממקרקעי אלא רבא כטעמיה סבירא ליה דלא יעשה מטלטלין אצל בניו (ב"מ עה:) השוכר את האומנין וחזרו בהן ידו על התחתונה ואם בעל הבית חזר בו ידו על התחתונה וכל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה. (שם עז.) אמר רבא האי מאן דאגר אגירי למיעבד ליה עיבידתא כולי יומא ושלים עיבידתיה בפלגיה דיומא אי אית ליה עיבידתא דניחא מינה אי נמי דכותה עבדי דקשיא מינה לא עבדי ויהיב להו שכרן משלם וליתן ליה כפועל בטל כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי.