הלכות גדולות · סימן מ״ה, י״א

(שם עז:) תנו רבנן כל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז בזמן שמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי ומהיכן מגבהו מן העידית בזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך ומהיכן מגבהו מן הזיבורית רבן שמעון בן גמליאל אומר מלמדין אותן שלא יחזרו בהן כיצד כותב אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והריני נושה בו שמונה מאות זוז. אמר מר מהיכן מגביהו מן העידית אמאי לא יהא אלא בעל חוב ובעל חוב דינו בבינונית אמר רב נחמן מעידית שבה רב חייא בריה דרב אויא אמר אפילו מעידית דנכסיו דכל דזבין ארעא אוזולי מוזיל ומזבין והוה אידך מזיק ותנן הניזקין שמין להם בעידית. (שם עו:) ואמר רבא האי מאן דאגר אגירי לדיפקא ומלאי ארעא מיא אי סארא מאורתא פסידא דפועלין לא סארא לארעיה מאורתא פסידא דבעל הבית ויהיב להו כפועל בטל. פירושא פלגו אגרא. (שם עז.) ואמר רבא האי מאן דאגר אגורי לדולא אתא מיטרא פסידא דפועלים אתא נהרא פסידא דבעל הבית ויהב להו כפועל בטל. ואמר רבא האי מאן דאגר אגירי לדולא ואיסתכר נהרא בפלגיה דיומא אי נהרא דלא עביד לאיסתכורי בין בני האי מתא ובין בני מתא אחריתא פסידא דפועלים עביד לאסתכורי בני הא מתא פסידא דפועלין בני מתא אחריתי פסידא דבעה"ב ויהיב להו כפועל בטל. (שם עח.) השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר אפילו זו עשרת מילין וזו עשרת מילין ומתה חייב. השוכר את החמור והבריקה או שנשאת באנגריה אומר לו הרי שלך לפניך מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור. (שם עט.) אמר רבה בר רב הונא אמר רב השוכר את החמור ומתה בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומות. אתמר השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך [אמר רב] אם יש בדמיה ליקח יקח לשכור אל ישכור ושמואל אמר אף לשכור ישכור במאי פליגי רב סבר לא מכלינן קרנא ושמואל סבר מכלינן קרנא והלכתא כשמואל. (שם עח:) אמר מר או שנשאת באנגרי' אומר לו הרי שלך לפניך אמר רב לא שנו אלא באנגריא חוזרת אבל באנגריא שאינה חוזרת חייב להעמיד לו חמור ושמואל אמר בין באנגריא חוזרת ובין באנגריא שאינה חוזרת אם כדרך הליכתה נוטלה אומר לו הרי שלך לפניך ואם לאו חייב להעמיד לו חמור.