הלכות גדולות · סימן מ״ה, ט׳

(שם סג.) תני רב אושעיא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חיטין אמר לו חיטין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשיו הגיע זמן יין ליקח אמר לו תן לי חיטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין אמר לו יין יש לי שאני נותן לך צא ועשהו עלי כשער של עכשיו הגיע זמן שמן ליקח אמר לו תן לי ייני שאני רוצה ליקח בו שמן אמר לו שמן יש לי שאני נותן לך צא ועשהו עלי כשער של עכשיו כולן אם יש לו מותר ואם אין לו אסור מאי לקח לקח בהלואתו. אמר רבא ש"מ מדברי אושעיא תלת ש"מ מעמידין מלוה על הפירות ולא אמרי' דלא כאיסרו הבא לידו וש"מ והוא דיש לו וש"מ איתא לדרבי ינאי דאמר מה לי הן ומה לי דמיהן. (שם סד.) אמר אביי שרי ליה לאיניש למיתן ליה לחבריה ארבעה זוזי אחביתא דחמרא ומימר ליה אי יקרא אי זילא ברשותו אי תקפא ברשותך א"ל רב שרביא לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אמר ליה כיון דקביל עליה יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא. (שם סה.) ואמר אביי האי מאן דמסיק זוזא דרביתא בחבריה וקא אזלי חיטי ארבעה גריוי בזוזא ויהיב ליה הוא חמשא כי מפקינן מיניה ד' מפקינן מיטה רבא אמר חמשא מפקינן מיניה כולהו בתורת ריבית אתאי לידיה. ואמר אביי מאן דמסיק ביה בחבריה ארבעה זוזי בריבית ויהיב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מיניה ארבעה זוזי מפקינן מיניה רבא אמר גלימא מפקינן מיניה דאמרי מיכסי וקאי גלימא דרביתא ואמר אביי האי מאן דמסיק ביה בחבריה תרי עשר זוזי בריביתא ואגר מיניה חצר דמיתגרא בעשרה (דף צו) בתרי עסר כי מפקינן מיטה תריסר מפקינן מיניה אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא מצי אמר ליה כי אגרי מינך בתריסר כי הוה מישתרשי לי מינך השתא כדאגרי כולי עלמא הוא דאגרנא ולא היא דאמר ליה סברת וקבילת אמר רב חמא טרשא דידי שרי מאי טעמא דניחא להו דליקו חמרא ברשותאי וכל היכא דאזלי שבקו מיכסא ונקטי להו שוקא הלכך אי זייל אי יקיר ברשותי קא זייל וקא יקיר והלכתא בטרשא דרב חמא.