(שם ס:) איזה הוא נשך ואיזה הוא תרבית איזה הוא נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חיטין בשלש אסור מפני שהוא נושך ואיזה הוא תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חיטים בדינר זהב הכור וכן השער ועמדו חיטין בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין אמר לו הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו. והאי לקח אוקימנא (שם סג.) בלקח בהלואתו כגון שהיה לו עליו הלואה ובא ועמד לו על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חיטין ואמר לו הרי חיטים יש לי צא ועשם עלי כשער של עכשיו והגיע זמן יין ליקח ואמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין ואמר לו יין יש לי צא ועשה עלי כשער של עכשיו הגיע זמן שמן ליקח אמר לו תן לי ייני שאני מוכרו ולוקח אני בו שמן אמר לו שמן יש לי שאני נותן לך צא ועשהו עלי כשער של עכשיו וכולן אם יש לו מותר ואם לאו אסור. ואסיר לאוזופי בריביתא לא שנא זוזא למאה זוזי ולא שנא זוזא לאלפא זוזי ולא שנא חיטי או שערי ולא שנא כל מילי דכתיב לא תשיך לאחיך וגו' ודאי יהב ליה זוזי או חיטי או שערי כי היכי דמשתרי תרעא חרפא ולא יהב לי' בתרעא חרפא ויקר ליה תרעא ואע"ג דהוו קא אזלין בתרעא חרפא חמשא גריוי והשתא אזלן תלתא לא שנא כי יהיב ליה חיטי או שערי בעינייהו כי היכי דהוו אזלי בתרעא חרפא חמשה ולא שנא כי חשיב ליה זוזי השתא ויהיב ליה דאישתכח דקיהיב ליה טפי ממאי דשקל מיניה לית בה משום ריבית מאי טעמא דאמר ליה מלוה ללוה שקילי טיבותיך שדיא אחיזרי אי יהבת ליה בתרעא חרפא בענינא דהוה לי בהדך הוה יקרן ברשותאי והני מילי דיהב ליה מדעתיה אבל על כרחיה אי אוזפיה שערי או חיטי מהדר ליה ואפילו אייקור אבל יהב ליה זוזי על חיטי בתרעא דזילא והשתא אייקר אי יהב ליה מדעתיה לית ביה משום ריבית אבל יהיב ליה ומשקל מיניה בעל כרחיה לית מן דינא למתבעיה ולא שקיל אלא זוזי מה דיהיב:
הלכות גדולות · סימן מ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.