הלכות גדולות · סימן מ״ד, י״ב

(ב"מ נא:) ת"ר הנושא ונותן באמונה לא יחשב את היפה בשויו ואת הרע באמונה אלא או זה וזה בשויו או זה וזה באמונה ומעלה לו שכר כתף שכר חמר שכר פונדק שכר עצמו אין מעלה לו שכבר נתן לו שכרו משלם. (שם נא.) ההוה גברא דהוה נקיט כיפי לזבוניה קרי שיתין ושוו חמשין ואי יהבו ליה חמשין וחמשה הוה שקיל אמר ההוא גברא אי יהיבנא ליה חמשין וחמשה הויא מחילה אלא אתן ליה שיתין ואתבעיניה לדינא אתא לקמיה דרב חסדא אמר להו לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו עליו אונאה א"ל רב דימי יישר וכן א"ר אלעזר והאנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר מאן הדיוט לאו בעל הבית אמר רב פפא כי תניא ההיא בצדרויאתא אבל מאני תשמישתיה דאיניש יקירן עליה ואי לא משכח דמי יתירי לא מזבין. אתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה והוינן בה לימא רב כרבי מאיר ושמואל כר' יהודה ומתקנא (שם ע"ב) אמר אביי רב כרבי מאיר ושמואל כרבי יהודה רבא אמר לעולם רב דאמר כרבי יהודה וכי תניא ההיא במפרש אבל בסתם לא גמר ומחיל אמר מי יימר דאית ביה אונאה כדתניא במה דברים אמורים בסתם ואף על גב דהלכתא כשמואל בדיני במפרש בסתם לא סבירא לן כוותיה דהא תניא במה דברים אמורים בסתם ורבי יהודה היא דאי רבי מאיר בכולהו תנאו בטל. (שם נה.) האונאה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה חמש פרוטות הן ההודאה בשוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי והתני ליה חדא זימנא האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח סיפא אצטריכא ליה חמש פרוטות הן וליתני נמי האונאה פרוטה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות ולוי אמר יש אונאה לפרוטות וכן תני לוי במתניתיה האונאה פרוטה וההודאה פרוטה קידושי אשה פרוטה גזל פרוטה ישיבת הדיינין פרוטה והלכתא כותיה דלוי דאמר יש אונאה לפרוטות (שם סג:) אמר רב נחמן האי מאן דזף פשיטי מחבריה ואשכח בהי טופיאתא אם בכדי שהדעת טועה מיחייב לאהדורי ליה ואם בכדי שאין הדעת טועה לא מיחייב לאהדורי ליה אימר מתנה הוא דיהב ליה היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אדא בריה דרב יוסף בחימושיאתא ובעישוריאתא (שם סד.) א"ל רב אחא בריה דרבא לרב יוסף אי איניש תקיפא הוא דלא יהיב מתנה מאי א"ל אימר מיגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון דתנן הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא א"ל אי איניש מעלמא דלא שקיל ליה ולא טרח בהדיה מאי א"ל אימר איניש בר מאתיה גזליה וא"ל כי יזיף מינך אבלע ליה בחשבון. (שם נו.) אלו דברים שאין להם אונאה עבדים ושטרות וקרקעות והקדשות אין בהם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אין נשבע ונושא שכר אין משלם רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ושאין חייב באחריותן אין להם אונאה (שם ע"ב) רבי יהודה אומר המוכר ספר תורה בהמה ומרגליות אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא את אלו. מנהני מילי דת"ר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות דאמר קרא ממכר או קנה מי שגופו קנוי וגופו מכור יצאו שטרות שאין גופן קנוי ואין גופן מכור ואין עומדין אלא לראייה שבהן מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם יש לו אונאה פשיטא לאפוקי מדרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות קמ"ל דיש אונאה לפרוטות. הקדשות דאמר קרא ולא תונו איש את אחיו ולא הקדש. בעי רב זירא שכירות יש לה אונאה או אין לה אונאה מי אמרינן וכי תמכרו ממכר אמר רחמנא אבל שכירות לא או דילמא לא שנא א"ל אביי מי כתיב וכי תמכרו לעולם ממכר ביומיה אמר רחמנא והא נמי ליומיה מיהא מכירה היא. (שם נה:) אמר קטינא אם הוזקקו ב"ד לשוה פרוטה גומרין אפילו פחות משוה פרוטה: