הלכות גדולות · סימן מ״ד, ח׳

(שם לג.) ת"ר כי תראה יכול מרחוק ת"ל כי תפגע אי כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה הא כיצד ראייה שיש בה פגיעה שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל וזו היא ריס. ומדדה עמו עד פרסה אמר רבה בר רב הונא ונוטל שכר. אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת אבדת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו שאביו הביאו לחיי העוה"ז ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העוה"ב אם היה אביו שקול כרבו של אביו קודמת. ת"ר רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו רבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו. אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה ומקרעין זה על זה ולענין אבידה במקום אביו מחזיר עד שיהא רבו מובהק. אתמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה רב הונא בר אחא אמר רב ששת הלכה כרבי יוסי ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן רבו שלמדו חכמה מאי חכמה נמי רוב חכמה אלמא הלכה כר' יהודה. המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' למי משלם למי שהפקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם אם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם לבעל הפקדון. (שם לד.) אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא ששילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אף על פי שלא שילם. תניא כוותיה דר' יוחנן השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משלם ואיני נשבע ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר. אמר רב פפא שומר חנם כיון שאמר פשעתי מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בגניבה ואבידה שומר שכר כיון שאמר נגנבה מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה שואל אעפ"י ששילם לא מקני ליה כפילא במאי הוה ליה למיפטר נפשיה במתה מחמת מלאכה מחמת מלאכה לא שכיחא וכיון דלא שכיחא לא מסיק אדעתיה. איכא דאמרי אמר רב פפא אפילו שואל כיון שאמר הריני משלם מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה מחמת מלאכה א"ל רב זביד הכי אמר אביי שואל עד שישלם מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא. תניא כוותיה דאביי השואל פרה מחבירו ונגנבה וקדם השואל ושילם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל ללישנא קמא דרב פפא תיובתא דאמר לא מקני ליה כפילא ודאי הויא תיובתיה ללישנא בתרא דאמר שואל כיון שאמר הריני משלם מקני ליה כפילא נימא תיהוי תיובתיה דקא תני קדם השואל ושילם שילם אין באמירה לא אמר לך רב פפא מי אלימא ממתניתא דקתני שלם ואוקימנא באומר ה"נ מאי שלם אמר הריני משלם מי דמי מתניתין לא קתני קדם הכא קתני קדם (דף צג) מאי קדם קדם ואמר הא מדגבי שוכר קתני ואמר וגבי שואל קתני קדם ש"מ דוקא קתני מידי גבי הדדי תניא אמרי אין שיוליינהו לתנאי בדבי רבי חייא ובדבי רבי אושעיא ואמרי גבי הדדי תניא. (שם לד:) אמר רב הונא ומשביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מאי טעמא חיישינן שמא עיניו נתן בה. (שם לה.) רב אשי אמר זה נשבע וזה נשבע זה נשבע שאינה ברשותו וזה נשבע דהכי הוה שויא והכי קאמר מי נשבע תחלה מלוה נשבע תחלה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון. ההוא גברא דאפקיד כיפי גבי חבריה אמר ליה הב לי כיפאי א"ל לא ידענא היכא אותביתינהו אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים לא שלים אגבייה רב נחמן לאפדניה מיניה לסוף אישתכח כיפי ואייקור אר"נ הדרין כיפי למרייהו והדרא אפדנא למרה למימרא דסבר רב נחמן שומא הדר לעולם לא שאני התם דשומא בטעות הואי דהא הוי כיפי מעיקרא. אמרי נהרדעי האי שומא הדרא עד תריסר ירחי שתא אמר אמימר אנא מסבי נהרדעי אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם והלכתא שומא הדרא לעולם משום שנא' ועשית הישר והטוב בעיני ה'. (שם לו:) אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב ולא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעא לנטירותיה אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דאלומי אלמא לשמירתו חייב דא"ל אנת מהימנת לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה אלמא כיון דהוא לא מצי משתבע ליה הוה לה חייב שבועה ואין יכול לישבע וחייב דוקא היכא דמיחייב שבועה אבל היכא דאיכא עדים דנטרה כי אורחה ונאנסה פטור אלמא אף ע"ג דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר לענין חיובא לא מחייבינן ליה דלגבי פרה מיהא לא הויא פשיעותא כלל וש"מ לא סבירא לן כרבי מאיר דאמר כל המשנה על דעת בעל הבית נקרא גזלן.