הלכות גדולות · סימן מ״ד, י״א

(שם עז:) אמר רבא האי מאן דזבין ליה מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני ואע"ג דמשך ואף על גב דקיימא לן בעלמא משיכה קונה דתנן משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו הכי מילי היכא דקבע ליה זמן דליום פלוני יהיבנא לך זוזי ויהיב ליה בזמניה אבל קבע זמן וחליף ליה זמניה ולא יהב זוזי וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני דאיגלאי מילתא למפרע דאטעויי הוא דאטעייה והויא לה משיכה בטעות ולא קני מדקאמרינן ההוא גברא דזבין חמרא לחבריה פש ליה חד זוזא וקא עייל ונפיק עילויה יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי גוונא מאי א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כי האי גוונא נמי לא קני. וכי אמרי' במשיכה בטעות לא קני הכי מילי דלאו מוכר שדהו מפני רעתה אבל ודאי מוכר שדהו מפני רעתה מעיקרא דגמר ואקני ואף על גב דקא עייל ונפיק אזוזי. (שם מח.) והנושא ונותן בדברים לא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבא אין לנו עליו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו דברים ומעות קאי באבל אמרו דברים כדי לא קאי באבל אמרו. (שם ע"ב) רבי חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמילחא ואייקר אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה זיל הב להו ואי לא קביל עלך מי שפרע ורבי חייא בר יוסף ערבון הוא דיהבו ליה הוא סבר ערבון כנגדו קונה אמר ליה רבי יוחנן כנגד כולו. מיתיבי הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי הרי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בך הריני כופל לך ערבונך נתקיימו התנאין דברי רבי יוסי רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא רבי יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקנה אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהן חמש מאות זוז קנה ויחזיר לו את השאר ואפי' לאחר כמה שנים. (שם מט.) רב כהנא יהבו ליה זוזי אכיתנא אייקר אתא (דף צד) לקמיה דרב א"ל במאי דנקיטת מינייהו זיל הב להו ואידך הוו דברים ודברים אין בהן משום מחוסרי אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהן משום מחוסרי אמנה. מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה ת"ל והין צדק והלא הין בכלל איפה הוא אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. (שם ע"ב) ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא שמע דקא בעי למינסבה דבי פרזק רופילא א"ל הב לי זוזאי דלא בעינא חמרא אחא לקמיה דרב חסדא אמר ליה כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות. ומאן דמזבין ליה זבינתא לחבריה אסיר ליה לאטעויי ומזבין ליה טפי מן מאי דשויא שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכתיב ולא תונו איש את עמיתו וכי היכי דאסיר למיזבנא הכי אסיר לזבונא דאי טעי מזבנא וקא מזבין בבציר מן מאן דשוי אסיר ליה למיזבניה בבציר מן דמיה דת"ר (שם נא.) וכי תמכרו ממכר אל תונו אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין ת"ל או קנה אבל ודאי אודעיה מוכר דלא שויא הכי ואנא בהכי דמזביננא לה אי נמי זבונא הוא דאמר למזבנא שפיר דמי דתנן (שם ע"ב) במה דברים אמורים בסתם אבל במפרש מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה אין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני בו ששוה מאתים אין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה. והיכא דטעה וזבן אי הוה ההוא דטעה שיעור דנקא בזבינתא אי נמי בזוזי איכא דינא לאהדוריה בזבינתא ורשותא בידיה דההוא דטעה דאי בעי שקיל טעותיה ואי בעי הדר בזבינתיה דתנן (שם מט:) האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח ואיתמר רב כהנא אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו. תניא כוותיה דשמואל כל מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוי חמש בשש מי נתאנה לוקח יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני מכר לו שוי שש בחמש מי נתאנה מוכר יד מוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי מקח או תן לי מה שאוניתי. עד אימת מצי הדר ביה עד כדי שיראה לתגר או לקרובו ואי שהה טפי מהכי אמרינן מסבר סביר וקבל לטעותיה ודאי טעה בציר מדנקא לאלתר הויא מחילה טעה טפי מדנקא ביטול מקח הוי ושניהם חוזרין דאמר רבא (שם נ:) פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתית קנה ומחזיר אונאה וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו וכי קא אמרינן זה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו אשתית ויתר משתות כאבל פחות משתות לאלתר כדמותבינן ת"ש דאמר רבא ואם איתא להדר ליה פורתא אדבציר משתות ותהוי אידך מחילה ואי ס"ד פחות משתות נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו מאי תיובתין ואמרינן נמי (שם נא.) ההוא מעשה דאמר אי יהבנא ליה חמשין וחמשה הויא מחילה אלא אתן ליה שיתין ואתבעיניה לדינא וכי קא אמרינן בכדי שיראה לתגר או לקרובו הני מילי לוקח אבל מוכר לעולם חוזר דאמר רב נחמן (שם ב:) לא שנו אלא שנתאנה לוקח אבל נתאנה מוכר לעולם חוזר. (שם נא.) אושפזיכניה דרמי בר חמא זבין חמרא וטעה חזייה רמי בר חמא דעציב אמר ליה אמאי עציבת א"ל זביני חמרא וטעאי א"ל זיל הדר בך א"ל שהי לי טפי בכדי שיראה לתגר או לקרובו שדריה לקמיה דרב נחמן א"ל לא שנו אלא שנתאנה לוקח אבל מוכר לעולם חוזר. (קדושין מב:) אמר רבא אמר ר"נ האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה ולא אמרן אלא דלא שמוה בי דינא אבל שמוה בי דינא לא דתנן שום הדיינין שפחת שתות או שהותיר שתות מכרן בטל וה"מ מטלטלי אבל מקרקעי אין אונאה לקרקעות וכולהו נמי לא אמרן אלא באומדנא אבל במשחתא אפילו כל דהו חוזר דאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר.