הלכות גדולות · סימן מ״ד, י׳

(יבמות קטו:) ההוא גברא דאפקיד שומשמי גברי חבריה אמר ליה הב לי שומשמאי א"ל שקלתינהו והא וכן וכן הויין ובחביתא דידך רמיאן שקלתינהו והני אחרנייאתא נינהו מי חיישינן שמא פינן או לא רב יימר אמר לא חיישינן רבינא אמר חיישינן והלכתא חיישינן. (ב"מ מב:) ההוא גברא דאפקיד כריא דכשותא גבי חבריה שדייה גבי כשותא דידיה א"ל לסרסיא מהא רמי אזל רמא מאידך אמר רב עמרם היכי נידיינו דייני להאי דינא נימא ליה לדידיה שלים אמר הא אמרי ליה לסרסיא מהא רמי נימא ליה לסרסיא שלים אמר לא אמר לי מהא רמי ומהא לא תרמי אי דשהה שיעור לאיתויי ליה כשותא ולא אייתי ליה הא ודאי מינח ניחא ליה בדלא שהה סוף סוף הא אהני ליה רב אחא בריה דרבא אמר דהוה שיכריה חלא רב אשי אמר בכיסי ומשלם דמי כיסי. (שבועות מה:) מאן דמפקדין מידי גביה בלא שטרא מיגו דאי בעי למימר לא היו דברים מעולם אי נמי החזרתיו לך יכול לומר נאנסו. (שם) המפקיד אצל חבירו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים. (ב"מ מג.) המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן אם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהן חנוני כבעל הבית דברי ר"מ רבי יהודה אומר חנוני כשולחני משום דצרורין לא ישתמש בהן אמר רב אסי אמר רב יהודה בצרורין וחתומין שנו רב מרי אמר בקשר משונה איכא דאמרי בעי רב מרי קשר משונה מהו תיקו. מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אמר רב הונא ואפילו נאנסו מאי טעמא שיולי שיילינהו נהליה והא אבדו קתני כדרבא דאמר רבא נגנבו בליסטים מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים ורב נחמן אמר נאנסו לא. א"ל רבא לרב נחמן לדידך דאמרת נאנסו לא אלמא לא הוי שואל עלייהו אי שואל לא הוי שומר שכר נמי לא נהוי א"ל בהא מודינא לך הואיל ונהנה מהני הוי בההיא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית בה רוחא וזבין בהו הוי עלייהו שומר שכר. איתיביה רבא לר"נ המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ואי אמרת אפילו נאנסו מאי איריא הוציא אפילו לא הוציא נמי א"ל הוא הדין אע"ג דלא הוציא ואיידי דתנא רישא הוציא תני סיפא נמי הוציא. השולח יד בפקדון בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר וב"ה אומרים בשעת הוצאה רבי עקיבא אומר כשעת תביעה. (שם מג:) החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי מחייבין וב"ה אומרים אינו חייב עד שישלח בה יד כיצד הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה [אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה] משלם דמי כולה. (שם מג.) אמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה שתייה או תברה משלם ארבעה איתבר ממילא משלם זוזא. (שם ע"ב) רבי עקיבא אומר כשעת התביעה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי עקיבא ומודה רבי עקיבא במקום שיש עדים רבא אמר הלכה כב"ה. (שם מד.) הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב הנחשת קונה את הכסף והכסף אין קונה את הנחשת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות אסימון קונה את המטבע והמטבע אין קונה את אסימון המטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה. מאן דאוזפיה לחבריה דינרי ולבתר כן אייקור אסיר ליה למשקל מיניה דינרי דקיי"ל דדהבא פירא הוא דהוה ליה סאה בסאה והני מילי היכא דלוה לית ליה דינרי אבל אית ליה יהיב ליה דינרי ושפיר דמי ונעשה כאומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח ואפילו אית ליה חד דינרא יזיף ליה כמה דינרי ושפיר דמי דאמור רבנן (שם עה.) טפת יין אין לו טפת שמן אין לו הא יש לו לוה עליה כמה טיפין ולא מיבעיא היכא דאית ליה דינר יזיף דינרי ופרע דינרי שפיר דמי אלא אפילו איתיה במתא דשכיחן דינרי בשוקא דאי בעי זבין דינרי ופרע ליה שפיר דמי דאמר רב הונא (שם ע"ב) לוין על שער שבשוק ומפרשין רבנן מאי לוין על שער שבשוק סאה בסאה. וכי קא אמרינן דלית ליה דינרי או דלא שכיח בשוקא אסיר למיזף הני מילי היכא דיזיף מיניה דינרי ופריש ליה אבל ודאי יזיף מיניה סתם שפיר דמי דקיימא לן לוין סתם ופורעין סתם כללא דמילתא כיון דקיי"ל דדהבא פירא הוא כל דעבדינן סאה בסאה עבדינן ביה בדינרא (שם מד.) משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אין יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה.