(שם צד:) ת"ר הגזלנין ומלוי ריביות שהחזירו אין מקבלין מהם וכל המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו א"ר יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו דתנן מעשה באדם א' שבקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנטך אינו שלך ונמנע אותו האיש ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי ריביות שהחזירו אין מקבלין מהם וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו. מיתיבי הרועים והגבאין והמוכסין תשובתם קשה ומחזירין למכירין מחזירין ואין מקבלין מהם וכי מאחר שאין מקבלין מהם למה מחזירין לצאת ידי שמים אי הכי אמאי תשובתן קשה ועוד אימא סיפא ושאין מכירין יעשו בהן צורכי ציבור מאי צ"צ אמר רב חסדא בורות שיחין ומערות לא קשיא כאן קודם תקנה וכאן לאחר תקנה. והשתא דאמר רב נחמן כאן בגזילה קיימת כאן בגזילה שאינה קיימת הכא נמי כאן בגזילה קיימת כאן בגזילה שאינה קיימת הרי אבנט דגזילה קיימת דמי אבנט. (שם צה.) וכל היכא דגזילה קיימת לא עבוד רבנן תקנתא והרי מריש דגזילה קיימת ותנן על מריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים טעמא דמפני תקנת השבים הא לאו הכי הדר בעיניה התם נמי כיון דאיכא פסידא דבירה שויוה רבנן כגזילה שאינה קיימת. (שם צו:) גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה ר' מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח ובהמה ונעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצא ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך אמר רב פפא לא הזקינה ממש אלא אפילו כחשה והא אנן הזקינה תנן הא קא משמע לן כחשה דומיא דהזקינה דלא הדרא ברי'. א"ל מר קשישא בריא דרב חסדא לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבי יוחנן אפי' גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו א"ל לא תחליף גברי ההיא משמיה דר' אילעא איתמר דא"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא מוכר ר"מ אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך א"ר חנינא בר אבימי הלכה כר"מ ורב שביק רבנן ועביד כר"מ אמרי משום דברייתא איפכא תניא ורב שביק מתניתין ועביד כברייתא אלא רב גמריה גמיר והכי קא"ל למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כרבי מאיר. (שם צז.) אתמר המלוה את חבירו על המטבע ונפסל המטבע אמר רב נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ושמואל אמר יכול לומר לו לך והוציאו במישן אמר רב נחמן מסתברא מילתא דשמואל דאית ליה אורחא למישן אבל לית ליה אורחא למישן לא.
הלכות גדולות · סימן מ״ג, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
