הלכות גדולות · סימן מ״ג, י״ח

(שם ע"ב) בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו אמר לו נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואפילו כתרטא א"ל אין ואפילו כנפיא א"ל אין והא קא זילי פירי אלא אמר רב אשי חזינן אי מחמת תרעא זול לא מנכי ליה ואי מחמת טיבעא זול מנכי ליה והא קא שבח לענין נסכא (שם צח.) אלא כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שעור בזוזי דאגרדמים טייעא עד עשרה בתמניא והכי אסיקו רבנן בתראי בסיומא דמתיבתא כסיומא דרב הונא בריה דרבי יהושע אמר רבא השורף שטרותיו של חבירו פטור מאי טעמא דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך. מתקיף לה רמי בר חמא היכי דמי אי איכא עדים דידעי מאי דהוה כתב ביה בשטרא ליכתבו ליה שטרא אחרינא ואי דליכא עדים אנן מנא ידעינן אמר רבא תהא במאמינו. (שם ע"ב) אמר אמימר האי מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה כשטרא מעליא ומאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה ככשורא לצלמא. נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב לשלם הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסתרו ושבר את האבנים או הזיק חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור לשלם אם מחמת המכה חייב. אמר רב אשי לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעץ בהן מסמר ונעץ בהן ושברן אבל נתן עצים לחרש לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ושברן פטור מאי טעמא אומן קונה בשבח כלי ואין לו אלא דמי עצים בלבד. (שם צט:) המראה דינר לשולחני ונמצא רע תני חדא אם אומן פטור אם הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב אמר רב פפא הא דתניא אומן פטור כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למילף כלל ואלא דנכו ואיסור במאי טעו טעו בסיכתא חדתי ההיא שעתא דנפיק מתותי סיכתיה. ההיא איתתא דאחויא דינרא לרבי חייא א"ל מעליא הוא לסוף אחויתיה ואמרו לה ביש הוא ולא קא נפיק אתאי לקמיה דר' א"ל לר' חייא זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפינקסיך דין עסק ביש ולאו משום דהלכתא היא אלא לפנים משורת הדין עבד בהדה והלכתא אומן פטור הדיוט חייב. (שם קג.) רב כהנא יהב זוזי אכיתנא לסוף אייקר זבניה נהליה מרי' דכיתנא אתא לקמיה דרב אמר מי איזיל אישקול זוזאי א"ל אי קא מזבני ליה אמרי ליה דהאי כיתנא דכהנא הוא זיל שקול ואי לא לא תשקול רב לטעמיה דאמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים (ב"מ ס"ג.) ור' ינאי אמר מה לי הן ומה לי דמיהן והלכה כר' ינאי. (ב"ק קג:) גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר' טרפון ור' עקיבא על שלקח מקח מחמשת בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח וכל אחד ואחד אומר ממני לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק [על מה נחלקו שגזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל שר' טרפון אומר מניח דמי גזילה ביניהם ומסתלק] ור' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד וא' ומקשינן ואי בדאישתבע מה לי לקח מה לי גזל ועוד מתיב רבא מעשה בחסיד אחד שלקח מקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח ובא לפני רבי טרפון ואמר לו הנח דמי מקח ביניהם והסתלק ובא לפני ר' עקיבא אמר לו אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד דמי מקחו ומשנינן לעולם רבי טרפון היא ומודה רבי טרפון היכא דאישתבע והודה דכתיב לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ומאן דגזל מידי מחבריה בציר משוה פרוטה לאו גזל הוא ולא מיחייב לשלומי דקים להו לרבנן דפחות משוה פרוטה אחולי מחילי ישראל גבי הדדי ואי איכא איניש דקפיד ולא מחיל בטלה דעתו אצל כל אדם. ומאן דגזל מידי מחבריה ואיתניס אי בעלי חיים כי אורחייהו ברשותא דגזלן קיימי לענין אונסין ומיחייב לשלומי (שם עט.) והני מילי דאגבהיה אגבוהי אי נמי דמשכיה ואפקיה מרשותא דמריה אבל היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב. ומאן דגזל ועבד תשובה מהדר ממונא למריה ומיכפר ליה ואי מית ליה נגזל מהדר ממונא ליורשיו ומיכפר ליה וכי מהדר ליה לההוא נגזל מתבעי ליה לאחולי גביה כי היכי דלא נתמנע מלמעבד תשובה והא לאחר תקנה. (שם קג:) הגוזל את חבירו ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי נשבע לו אין לא נשבע לו לא מני מתניתין לא ר' טרפון ולא ר' עקיבא דתניא גזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו ואמרינן עלה (שם קה.) אמר רב פפא לא שנו אלא שאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת צריך לילך אחריו חיישינן שמא תיקר אלמא אף ע"ג דמעיקרא לא הוה ביה שוה פרוטה כיון דלבסוף איקר ברשותא דמריה קיימא ומיחייב לאהדורה דאפילו ללישנא בתרא דרב פפא דאמר לא תימא הני מילי שאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת לשמא תיקר לא חיישינן ואפילו רב פפא לא קאמר אלא לא חיישינן לשמא תיקר הא ודאי איקר חיישינן. והיכא דגזל מידי מחבריה דמעיקרא הוה שוה פרוטה ולבסוף זל מיחייב לאהדורי ליה דאמר רבא גזל שלש אגודות בשלש פרוטות והוזלו ועמדו על שתים והחזיר לו שתים חייב להחזיר לו אחת ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך טעמא דאיתיה בעיניה אבל ליתיה בעיניה משלם תשלומי מעלי' אלמא אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא כיון דמעיקרא ממונא הוה בעי שלומי הכא נמי כיון דלא שויא פרוטה ומעיקרא הוה שויא פרוטה מיחייב לאהדוריה. והיכא דגזל מידי מחבריה דשוי פרוטה ואהדר ליה פלגיה מיחייב לאהדורי ליה פלגא אחרינא דבעי רבא גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן מהו בתר דבעי הדר פשטה גזילה אין כאן השבה אין כאן אלא מצות השבה אין כאן אלמא עד דמהדר ליה לכוליה לא קיים ליה מצות השבה. (שם סה.) ואמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא הוה שויא זוזא ולסוף הויא שויא ארבעה זוזי שתייה או תברה משלם ארבעה זוזי מאי טעמא כיון דאי לא תברא ואי לא שתייה הוה הדרה למרה כיוקרא אשתכח כמאן דקא גזל השתא דמי ודאי איתבר ממילא משלם זוזי השתא לא קא עביד מעשה והא לא גזיל אמאי קא מחייב ליה מר אגזילה קמא גזילה קמא זוזא הוה שויא: (שם פד.) (דף צא) ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל אמר להו זילו שיימו ליה ארבעה דברים א"ל רבי אבא והא חמשה תנן א"ל לבר מנזקיה קאמינא א"ל והא חמור כשור ושור אינו משלם אלא נזק אמר ליה זילו הבו ליה פלגא ניזקא והא כעבדא בעי משיימיה אמר ליה אנא נמי כעבדא קאמינא אמר להו אבוה דינוקא לא ניחא לי דשיימיתון ליה כעבדא דזילא בי מילתא אמרו ליה והא קא מחייבת ליה לינוקא לכי גדיל מפייסנא ליה מדילי. ההוא תורתא דלס ידא דינוקא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו שיימוה כעבדא כמה הוי שוי וכמה פחות אמרי ליה רבנן לרבא והא מר הוא דאמר אדם באדם ואדם בשור אין גובין אותו בבבל אמר להו דאי תפס קא אמינא למימרא דאע"ג דאין גובין אותו בבבל אי תפס לא מפקינן מיניה וכן בקנסא וכן אדם באדם דחייב בחמשה דברים היכא דתפש לא מפקינן מיניה (שם פו:) המבייש את הסומא חייב מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה רבי יהודה פוטרו מגלות וממלקות וממיתת בית דין. תניא אידך ר' יוסי אומר סומא אין לו בושת וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל מצות שבתורה (שם פז.) אמר רב יהושע בריה דרב אידי מאי טעמא דר' יהודה דכתיב אלה המצות והחקים וגו' כל היכא דאיתיה במשפטים איתיה במצות היכא דליתיה במשפטים ליתיה במצות אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דאמינא לא מפקידנא כיון דשמעתה להא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן ולית הלכתא כר' יהודה. (שם ק"ד:) א"ר יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה. ואשה וקטן בני עדות נינהו אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים מרדפים אחריהם והן משיחין לפי תומן ואומר מכאן יצא נחיל זה. אמר רב אשי אין משיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד. א"ל רבינא לרב אשי והא איכא נחיל של דבורין א"ל בתקנתא דרבנן. ובדאורייתא לא והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה משיח לפי תומו ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטו את כתנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב ורבי חנינא מסיים בה הכי וחביריי היו בדילי ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות והעלהו רב לכהונה על פיו א"ל בתרומה דרבנן ודאורייתא לא והא כי אתא רב חנא קרתינאה משתעי מעשה היה לפני רבי יהושע בן לוי ואמרי לה ר' יהושע בן לוי קמיה דרב מעשה באדם אחד שהיה משיח לפי תומו ואומר אני ואימא נשבינו לבין הגוים כשיצאתי לשאוב מים דעתי על אימא ללקט עצים דעתי על אימא והשיאה רב לכהונה על פיו בשבויה הקילו.