הלכות גדולות · סימן מ״ג, ט״ו

(שם קטז.) ת"ר הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו דאמר לו משטה אני בך ואם אמר לו טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רמי בר חמא הכא בצייד השולה דגים מן הים עסקינן דא"ל אפסידתן כוורי בזוזא. (שם קטו:) שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואם א"ל אציל את שלך ואתה תתן לי דמי שלי חייב ליתן לו. (שם קטז.) בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו א"ל מן שמיא רחימו עילויה כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשירתא לוינהו אריא כל ליליא הוו שדו ליה חמרא דחד מנייהו כי מטא ההוא יומא דשידו ביה חמרא דרב ספרא לא אתא קדים רב ספרא לצפרא זכה ביה בחמריה א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא למה ליה למיזכא ביה פשיטא כי אפקריה אדעתא דאריא אפקריה אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה לא צריכא לרוחא דמילתא הוא דעבד. בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו א"ל זו שאלה אין לו אלא שכרו. (שם ע"ב) איתיביה השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקנין לחולה ובא ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם א"ל התם עבד שליח שליחותיה הכא לא עבד שליח שליחותיה. ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטרפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות שכרו תייר מחשבין אף לפי נפשות ולא ישנו ממנהג החמרין ורשאין החמרין להתנות ביניהן כל מי שתאבד לו חמור נעמיד לו חמור אחר אבדה בבוסיא אין מעמידין לו שלא בבוסיא מעמידין לו ואם אמר תנו לי ואני אשמור אין שומעין לו פשיטא לא צריכא דאית ליה חמרא אחרינא מהו דתימא מצי אמר להו הא קא מנטרנא קמ"ל דאמרי ליה שניא נטירותא דחד מנטירותא דתרין. ת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטבעה והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון ולא ישנו ממנהג הספינה ורשאין הספנין להתנות ביניהם כל מי שתאבד לו ספינה נעמיד לו ספינה אחרת אבדה בבוסיא אין מעמידין לו שלא בבוסיא מעמידין לו פרש למקום שאין הספנין הולכין אין נזקקין לו פשיטא לא צריכא דביומי ניסן מרחקי חד אשלא וביומי תשרי מרחקי תרי אשלי ואזל ביומי ניסן כיומי תשרי מהו דתימא דוושיה נקיט קמ"ל. ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד מהם והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו היכי דמי אי דיכולים להציל אפי' אמר נמי ולא כלום אי בשאין יכולין להציל אפי' לא אמר נמי אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא מדעת חבירו אמר מיפלג פליג לא אמר לא פליג רבא אמר הכא בפועל עסקי' כדרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו ואפי' בחצי היום אמר מהדר הדר ביה לא אמר לא הדר ביה רב אשי אמר הכא במאי עסקינן בשיכולין להציל ע"י הדחק לא אמר אמרינן ליה אי אמרת לן הוה מסרינן נפשין אבל אמר ויתיבו אנפשייהו אסוחי אסיח דעתייהו. הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך. אמר מר אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה היכי דמי אי נימא דאנסוה לכולהו ארעתיה וקא אניס להא נמי בהדייהו מרישא שמעת מינה אם מכת מדינה הוא אומר לו הרי שלך לפניך הא לאו מכת מדינה היא חייב להעמיד לו שדה הכא במאי עסקינן כגון דאנסוה ואמרו ליה אחוי אחוי ארעתך ואחוי נמי הא בהדייהו. ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דר"נ חייביה לשלומי יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן א"ל רב הונא בר חייא לר"נ דינא או קנסא א"ל מתניתין היא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא דאחוי אחוי בתר דנפק א"ל רב יוסף לרב הונא בר חייא מאי נפקא ליה למר מינה אי דינא או קנסא אמר ליה אי דינא גמרינן מינה אי קנסא לא גמרינן מינה. (שם קיז.) רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני אתא לקמיה דרבא אמר ליה כלום מעשה בא לידך אמר ליה ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו א"ל זיל אהדר עובדא למריה דתניא ישראל שאנסוהו גויה והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב. אמר רב אשי ואם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דמי. ההוא גברא דאנסוה גויה ואחוי אחמרא דרב מארי ורב פינחס בני דרב חסדא אמרי ליה דרי אמטי בהדן ודרא אמטי בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטריה אמרי ליה רבנן לרב אשי והתניא אה נטל ונתן ביד חייב הני מילי היכא דלא אוקמינהו עילויה אבל היכא דאוקמינהו עילויה מיקלא קליוה. איתיביה רבי אבהו לרב אשי אמר לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול של ענביה זה והושיט לו חייב אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון בתרי עברי נהרא דיקא נמי דקא תני הושיט לי ולא קתני תן לי שמע מינה. ההיא שותא דהוו קא מינצו עלה בי תרי האי אמר דידי היא וחד אמר כולה דידי היא אזל חד מינהון מסרה לפרהגנא דמלכא אמר אביי יכיל למימר אין מסרי ודילי מסרי א"ל רבא כל כמיניה אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקיימי תרוייהו בדינא. ההוא גברא דהוה קא בעי אחויי תיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א"ל לא תחוי א"ל אין מחוינא ומחוינא הוה יתיב רב כהנא קמיה דרב קם רב כהנא שמעיה לקועיה קרי עליה בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל למכמר שוב אין מרחמין עליו אף ממונן של ישראל כיון שנפל ליד אומות העולם שוב אין מרחמין עליו א"ל רב עד האידנא מלכותא דיונאי הואי ולא הוו קפדי אדמא האידנא מלכותא דרומאי היא דקפדי אדמא קום זיל לארץ ישראל וקביל עלך דלא מקשת ליה לר' יוחנן עד שבע שנין. (שם ע"ב) ההוא גברא דאחוי אמטכסא דר' אבא יתיב ר' אבהו ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב רבי אילעא גבייהו חייביה מהא מתניתין דן את הדין וזיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו אמר להו ר' אילעא הכי אמר רב והוא שנטל ונתן ביד אמרו ליה אי הכי זיל לגביה ר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמאי אזל לגבייהו חייבוה מהא אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא דאחוי אחוי. ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהלייהו אתא לקמיה דרבה פטריה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא אמר רב אשי חזינן אי אמיד אדעתא דידיה אתו אי לא אמיד אדעתא דכסא אתו. ההוא גברא דאפקידו גביה ארנקא דפדיון שבויים אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהלייהו אתא לקמיה דרבה פטריה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון פדיון שבוייה הוא אמר ליה אין לך פדיון שבוייה גדול מזה. ההוא גברא דהוה מסיק ליה לחמריה למברא מקמי דליסקו אינשי (דף צ) הוה מטבע להו דחפיה חד מנייהו לחמרא דחבריה שדייא לנהרא וטבעי' אתא לקמיה דרבה פטריה אמר ליה אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא א"ל האי מעיקרא רודף הוה רבה לטעמיה דאמר רבה רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר את הכלים של נרדף ושל כל אדם פטור מאי טעמא מתחייב בנפשו הוא ונרדף ששבר את הכליה של רודף פטור של כל אדם חייב של רודף פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו של כל אדם חייב שאסור להציל עצמו בממון חבירו ורודף שהיה רודף אחר הרודף להציל ושיבר את הכלים בין של רודף ובין של נרדף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין הוא זה אלא שאם אתה אומר חייב אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודף. (שם קיח.) הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד אצלו בישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי חייב לשלם אבל אמר איני יודע אם גזלתיך אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת פטור מלשלם אמר מר ביישוב לא יחזיר לו במדבר ורמינהו מלוה משתלמת בכל מקום אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן אמר אביי הכי קאמר מלוה מתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא ניתנה ליתבע אלא במקומן. על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר אמרי על מנת להחזיר לו במדבר לא קתני אלא על מנת לצאת במדבר כגון דא"ל ליהוי פקדון גבך ואמר ליה למדבר קא אזילנא וא"ל אנא נמי למדבר קאזילנא והכי קא"ל דאי מהדרת לה ניהלי במדבר מקבילנא מינך. האומר לחבירו גזלתיך וכו'. איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה. אתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים. (שם קיט.) גזלן אימתי מותר ליהנות ממנו רב אמר עד שיהא רוב משלו ושמואל אמר אפי' מיעוט אורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כמאן דאמר אפי' מיעוט משלו. ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וחד אמר אסור לאבדו ביד מאן דאמר מותר לא יהא ממונו חמור מגופו מאן דאמר אסור יכין רשע וילבש צדיק אפשר דנפיק מיניה זרע כשר. א"ר יוחנן כל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה כאלו נוטל נשמתו שנא' כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. רבינא איקלע למחוזא אתייאן הנך נשי כיפי וכבלי שדיאן קמיה קבלינהו מנייהו א"ל רבא תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה א"ל הני דבני מחוזא כדבר מועט הוא.