הלכות גדולות · סימן מ״א, ג׳

(פסק) והיכא דאיכא דוכתא דקריר עלמא ולא יכלה איתתא למיטבל אסירא ולא משתריא עד דטבלה במים חיים אמר רב יהודה חבית מליאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה א"א לשלשת לוגין שלא יהו במקום אחד ודוקא ים הגדול דקוו וקיימן אבל נהרא בעלמא לא וצריכה למישרא מסורקא ברישא סמוך לטבילתה (נדה סח.) דשלח רבין באיגרתיה אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה ואי איתרמי לה טבילה בי שימשי דשבתא דלא איפשר משום אתורי שער חייפא ביממא דערב שבת וטבלה בליליא דשבת ואפילו איתרמי לה תמישי וערב שבת ימים טובים דלא איפשר למיחף בהו וזמן טבילה לילי שבת היא חייפא מרביעי בשבת וטבלה בלילי שבת משום דטבילה בזמנה מצוה וכי קאמרינן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת דוקא דההוא מוצאי שבת יום טוב הוא וטובלת מפני שטבילה בזמנה מצוה. וכי גדלה מיזיה לא תקטרינון לראשי צוציאתא זימנין דמיקרין אחדא בינתא והויא חציצה דאמר רבה בר רב הונא (שם סז.) נימא אחת קשורה חוצצת. ובעידנא דטבלה לא תכרוך עילוי מיזיה מידי דתנן (שבת נז.) לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא תטבול בהן עד שתרפם וחוטי שיער לא חייצי. תבע"י נת"ר בחמי"ן למד"ה לטבו"ל ע"ל גב"י כלי"ם סימן. (נדה סו.) אמר רבא תבעה להנשא וניפייסה צריכה לישב שבעה נקיים. רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא אמר ליה ליום פלוני נכתוב כתובה איעכב שבעה יומי והדר אתא אמר ליה מ"ט איעכב מר אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא תבעוה לינשא וניפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים אמר ליה אימר דאמר רבא בגדולה דשכיחי בה דמים בקטנה דלא שכיחי בה דמים מי אמר א"ל בפירוש אמר רבא לא שנא גדולה ולא שנא קטנה גדולה טעמא מאי דמחמדא קטנה נמי מחמדא. (שם ע"ב) אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא בחול נתר מיקטיף מיזיא. אמר אמימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפילו בחמי חמה דמשרו מיזיא וקרירי מסרכי מיזיא ולא עיילין בהו מיא. ואמר רבא לעולם ילמד אדם בביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה. א"ר אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק מעשה בשפחתו של רבי שטבלה ועלתה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת. ואמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ [אם סמוך לחפיפה טבלה א"צ לחוף ולטבול וא"ל צריכה לחוף ולטבול א"ד] אם באותו היום שחפפה טבלה אין צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול מאי בינייהו איכא בינייהו סמוך לחפיפה טבילה ואיכא דאמרי מיחף ביממא ומטביל בליליא. ואמר רבא לא תעמוד אשה על גבי כלי חרש ותטבול סבר רב כהנא למימר טעמא מאי משום גזירת מרחצאות הא על גבי אסילתא שפיר דמי אמר ליה רב חנן מנהרדעא התם טעמא מאי משום דבעיתא אסילתא נמי בעיתא. וצריכא לפרהודי נפשא משובנא דאמר רב שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל. (שם סז.) אמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה. המפשלת בנה לאחוריה וטבלה לא עלתה לה טבילה ואע"ג דליכא השתא אימר בדידיוני נפל. אמר רמי בר אבא הני ריבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי מכאן ואילך חייצי אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ ואימתי נקרא יבש משמתחיל לירוק. אמר שמואל כוחל שבתוך העין אינו חוצץ שעל גבי העין חוצץ ואם היו עיניה פורחות אפילו שעל גבי העין נמי אינו חוצץ. א"ר יוחנן עמצה עיניה ביותר פתחה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה. א"ר שמעון בן לקיש אשה לא תטבול אלא דרך גדלתה כדתנן האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים האשה נראית כאורגת וכמיניקה את בנה. והיכא דאיכא מיא דדלו בדוולא ומלו בחצבא לא סלקא להו טבילה דתניא (תו"כ פ' שמיני ט') אלו נאמר מקוה מים שומעני ימלא בכתף ויעשה מקוה ת"ל מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ונהרא דסכיר ואית ביה עקולא דהוי ארבעים סאה כמקוה דמי ושפיר דמי לטבילה. ומקוה דנפלו ביה שלשת לוגין מים שאובין פסלוה ואי אמשכינון מבראי ודרו ואזלו למקוה לא פסלי דכי אתא רב דימי אמר (תמורה יב.) שאובה שהמשיכה טהורה ומצטרפי לארבעים סאה דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בו עשרים ואחד סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאין ופותקין למקוה והן טהורין שהשאובה מטהרת ברובה ובהמשכה. ואי אמשכינון אידי מרזיבא פסלין דתניא (תוספתא וב"ק סז.) צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אין פוסל את המקוה.