הלכות גדולות · סימן מ״א, ד׳

(נדה סא:) ת"ר בגד צבוע מיטמא משום כתם רבי נתן בן יוסף אומר אין מטמא משום כתם שלא תיקנו בגדי צבעונין לנשים אלא להקל על כתמיהן. וכל ימי טומאה אסיר לה למיכל על פתורא דגברא דתנן (שבת יא.) כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. (כתובות סא.) א"ר יצחק ברבי חנינא אמר רב הונא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. אמר רבא הצעת מטה בפניו אסור שלא בפניו מותר מזיגת הכוס שמואל כי הוה משקיא ליה דביתהו בימי נדתה הוה משניא שנויי יהבה ליה בשמאליה. אביי יהבה ליה אפומא דכובא רבא מחתא ליה על בי סדיא רב פפא אשרשיפא. ואי קביע לה זמנה דחזיא ביה ואמרה לא חזאי אי נמי אמרה כזה ראיתיו ואיבדתיו מהימנא כדתניא (נדה כ:) נאמנת אשה לומר כזה ראיתיו ואיבדתיו. (כתובות עב.) אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל מנין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה לה לדעתה. והיכא דהוחזקה נדה בשכנותיה כגון דהויא לבישא הנך מאני דלבשה בנדותה ובא בעלה ואמרה טהורה אני לא מהימנא ואסירה דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה ושמשה לבעלה לוקה עליה משום נדה אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני (כתובות כב.) אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ושפחה מחייבא למנקט ימי נדה דבעלה דתניא (כריתות ז: ותו"כ מצורע פ"ה) בנדה דבר אל בני ישראל אין לי אלא בנות ישראל גיורת ושפחה המשוחררת מטן ת"ל אשה מכל מקום. (שם טז.) אתמר אשה שיש לה ווסת והגיע שעת ווסתה ולא ראתה ולבסוף בדקה אמר רב בדקה ומצאה דם טמא טמא דם טהור טהור ושמואל אמר אפילו בדקה ומצאה טהור טמא שאורח בזמנו בא והלכתא כרב דכל היכא דפליגי רב ושמואל באסורי ולא פסיקא הלכה כרב וכל היכא דפליגי רב ושמואל בדיני הלכה כשמואל. (שבועות יח.) היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב זו היא מצות עשה שבנדה. אמר מר פירש מיד חייב היכי עביד אמר רב הונא משמיה דרבא נועץ צפרניו בקרקע עד שימות אביטו.