הלכות גדולות · סימן מ״א, ב׳

(יומא ו:) תני רבי חייא הזב והזבה המצורע והמצורעת בועל נדה וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתה בלילה. אמר רבי זירא זאת אומרת בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום בועל נדה מטמא משכב ומושב דכתיב ואם שכב ישכב איש אותה ותני בתוספתא (פ"ג דזבים) אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים זב וזבה טבילתן מדאורייתא נדה מדרבנן היא. וכי טבלה לא תישוף מישחא ולא תכחול עינה דאמר שמואל (נדה סז.) כוחלת אם לרפואה הרי זה חוצץ ואם בשביל שתראה עיניה פורעית אין חוצצת ושנו חכמים כוחל שחוץ מן העין חוצץ אמר רב יהודה כל השמנים אין חוצצין (חוץ) משמן המור ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר. (שם) א"ר אמי בר אבא נדה שהקיזה דם וטבלה אם בתוך שלשה ימים אין חוצצין מפני בלא קורמת אחר שלשה ימים הרי אלו חוצצין. ושנו חכמים (תוספתא ספ"ו. ושם איתא בכלים) כל החוצץ בכהנים חוצץ בנדה ובגר בשעת טבילה ולחולין איני חוצץ. (מקואות פ"ח) נדה שנתנה מעות בפוה וירדה וטבלה טהרה מטומאתה אבל טמאה על גב ריקה נתנה שערה בפיה קפצה ידה קרצה שפחותיה כאלו לא טבלה האוחז באדם ובכלים והטבילן טמאין ואם הדיח ידיו במים טהורין ר' שמעון אומר עד שירפה שיבואו בהם המים בית הסתרים והקמטין אין צריכין שיבואו בהם המים (שם פ"ט) בצק שתחת הצפורן חוצץ צואה שתחת הצפורן אין חוצץ. וכד סלקא מטבילה מיחייבא לברוכי דתניא (פסחים ז:) טבל ועלה בעלייתו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה. וכד טבלה וסלקא ומשכחא מידי עילוי גופא מהני דאמרינן צריכה למיהדר טבלה זימנא אחריתי דתניא (חולין י.) טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפי' יושב ועוסק באותו המין כל היום כולו הרי זה חוצץ עד שיאמר ברי לי שלא היה לי בשעת טבילה. ומנלן דבעיא נדה טבילה דאקשה רחמנא לזבה מה זבה בעיא טבילה אף נדה בעיא טבילה. וכד טבלה מיחייבא למיטבל בדוכתא דאית ביה ארבעים סאה דתניא (פסחים קט.) ורחץ את בשרו במים במי מקוה כל בשרו במים שכל בשרו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה. ובדלא נפישי מיא למירמא בהו איתתא כולה קומתה מיגנדרא כביניתא ושפיר דמי. מר רב אחא משיבחא הכי הוה אמר היכי דסכיר נהרא לא סלקא לה טבילה לאיתתא ואמר מר שמואל הוה מעשה דסכרוה לנהרא דבי ברניתא ושרא אבא למיטבל בה אמה אמרו ליה קטן היית אמר להו גדול הייתי א"ל דילמא הוה בזר ביה פורתא דשפכי מיא להדדי דלעולם ליפי מהדדי ולא פסיקי מהדדי: