הלכות גדולות · סימן מ׳, ו׳

(שם ח:) ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה ואמרה תנהו לאבא או לאביך אינה מקודשת על מנת שיקבלם לי הרי זו מקודשת תנא אבא משום רישא תנא אביך משום סיפא. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה תנהו לפלוני אינה מקודשת על מנת שיקבלהו לי הרי זו מקודשת. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה תנם על גבי סלע אינה מקודשת אם היה סלע שלה הרי זו מקודשת. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה תנהו לעני אינה מקודשת ואפילו עני הסמוך עליה מ"ט דאמרה ליה את נמי מדאורייתא חיובי מחייבת בגויה. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת ואם היה כלב שלה הרי זו מקודשת. (שם ט') ההוא גברא דקא מזבין פתכייתא אתיא ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חדא אמר לה מיקדשת לי אמרה ליה הבה מיהבה אמר רב חמא כל הבה מיהבה לא הוי קידושי. ההוא דהוה קא שתי חמרא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה אשקיין חד כסא אמר לה מיקדשא לי אמרה ליה אשקי אשקויי אמר רב פפא כל אשקי אשקויי לא הוו קידושי. ההוא גברא דהוה קא מנקיט תמרי אתאי ההיא איתתא אמרה לי' שדי לי תרתי אמר לה מיקדשת לי אמרה ליה שדי מישדא אמר רב זביד כל שדי מישדא לא הוו קידושי. איבעיא להו הבה אשקי ושדי מהו רבינא אמר מקודשת רב חמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודשת והלכתא אינה מקודשת. (שם יב.) אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומדת כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי והאנן תנן בית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק איזהו ספק קידושין קידשה בדבר ספק יש בו שוה פרוטה ספק אין בו. ההוא דקדיש בדאר' (נ"א בזוודא) דאורדי יתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב ויתיב רב קא משער להו אי אית בהו שוה פרוטה או לא ואי לית בהו שוה פרוטה לא והאמר שמואל חיישינן לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק. ההוא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער לה אי אית בה שוה פרוטה או לא ואי לית בה שוה פרוטה לא והאמר שמואל חיישינן רב חסדא לא סבירא ליה דשמואל אמרה ליה אימא ההוא יומא דקדשה הוה אית בה שוה פרוטה אמר לה לא כל כמינך דאסרת ליה אעלמא (שם ע"ב) היינו מעשה דיהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה אמרה ליה אמרה לי אם קביל ביך אביך קידושי כי הוה זוטרא אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה עילואי. והלכתא אי שויא שוה פרוטה הכא חיישינן ולא חיישינן דילמא שויא שוה פרוטה בעלמא וכן הלכה. ההוא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא שלחה רב אחא בר הונא קמיה דרב יוסף שלח ליה נגדיה מדרב ואצרכה גט מדשמואל דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ומאן דקדיש בשוקא ומאן דמקדש בלא שידוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמסר מודעא אגיטא ומאן דמצער שלוחא דרבנן ומאן דמשהי שמותא דרבנן עליה תלתין יומי וחתנא דדייר בבי חמוה נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב לבר מאן דמקדש בביאה ואפילו דשדיך משום פריצותא והא ההוא גברא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא הוה חשיד מחמתיה. ההוא דקדיש בציפתא דאסא אמרה ליה לית ביה שוה פרוטה אמר לה תיקדש לי בארבעה זוזי דאית בה אישתיק אמר רבא הואי שתיקה לאחר מתן מעות וכל שתיקה לאחר מתן מעות לא הוו קידושין. אמר רבא מנא אמינא לה דשתיקה לאחר מתן מטות לא הוו קידושי דתניא כנסי סלע זו בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי בו בשעת מתן מעות בין רצתה ובין לא רצתה מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אי נימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא בשעת מתן מעות בין רצתה ובין לא רצתה מקודשת אמאי הא קא אמרה לא אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיק וקא תני לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת. (שם יג.) קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע הכי השתא התם בתורת פקדון יהב לה ודאי דלא שדיתינהו סברה דילמא אבדין ומיחייבא באחריותייהו הכא בתורת קידושין יהב לה אי לא ניחא לה תשדינהו פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירן דילמא הכא נמי סברה דילמא אבדין ומיחייבא באחריותייהו שלחה רב אחא בריה דרבא קמיה דרבינא שלח ליה אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה שמעינן מהני מתנייתא דמהני שמעתתא היכא דיהב לה מידי ואמר לה ליהוי פקדון גביך ובשעתא דקא יהיב לה הדר אמר לה איקדיש לי בגויה אי אמרה לא הא קא אמרה לא מיקדשנא ואי אמרה אין אי נמי אישתיק ולא אמרה לא אין ולא לא הוו קידושי אמר לה ליהוי האי מידי פקדון גביך ובתר הכי אמר לה ההוא דאפקידי גביך איקדש לי בגויה אי אמרה אין הוו קידושי אבל אי אישתיק מישתק לא הוו קידושי. וגבי צפתא דאסא אע"ג דראיה דידה מפקדון קא מייתי לה רבא וגבי פקדון שתיקה דלאחר מתן מעות לא חיישינן לה כלל גבי צפתא דאסא חיישינן לקושיא דרב הונא בריה דרב יהושע והוו קידושין ומצרכינן לה גיטא כדשלחה רב אחא בריה דרבא והלכתא הוו קידושין וצריכה גט מיניה. ההיא איתתא דהוה מזבנה ורשכי אתא ההוא גברא חטף ורשכא מינה א"ל הבה לי אמר לה הילך ומיקדשה לי בגויה אמר רב נחמן יכולה למימר ליה אין שקלי ודידי שקלי. איתיביה רבא לרב נחמן קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה בו הרי זו מקודשת התם בדשדיך. א"ל רבא לרב נחמן תניא דמסייעא לך כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת לאחר מתן מעות אפילו רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אי נימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא הא אישתיק מקודשת ליתנייה כדקתני התם אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיק וקא תני בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת אלמא יכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי שמע מינה והלכתא כרב נחמן דיכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי והוא דלא שדיך. והיכא דחטף מידי מאשה ואהדריה ניהלה ובעידנא דקא מהדר לה אמר לה איקדש לי בגויה אי נמי אמר לה שקול הני זוזי דהוה מסקת ביה ובעידנא דקא מהדר לה אמר לה איקדש לי בגוייהו אי אמרה אין בין הוה משדכא ליה מן קמי הכין ובין לא הוה משדכא ליה הוו קידושי דאמרינן מיגמר גמרא ומקניא נפשה אי לאו הכין לא הוה אמרה אין. והיכא דאשתיקא ולא אמרה לא אין ולא לא אי לא הוה משדכא ליה מן קמי הכין לא הוו קידושי דאמרינן יכלה למימר ליה אין שקלי ודידי שקלי ואי הוה משדכא ליה מן קמי הכין הוו קידושי דאמרינן כיון דמשדכא ליה ניחא לה דתיקני ליה בכל דהו ומגמר גמר ואקנאי נפשה ואע"ג דלא אמרה אין כמה דאמרה אין דמי דקתני כנסי סלע זו שאני חייב ליכי בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת ואמרי' רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיק והא מתניתא בדלא שדיך הוא דאיתיביה רבא לרב נחמן קידשה בגזל וא"ל התם בדשדיך אבל היכא דחטף מינה מידי ואהדריה לה ובעידנא דקא מהדר לה לא אמר לה מידי וא"ל בתר הכי איקדש לי בגויה אי נמי דאמר לה שקול האי מידי דקא מסקת בי ובעידנא דקא יהיב לה לא אמר לה מידי ואמר לה בתר הכי ההוא מידי דפרעי לך איקדיש לי בגויה כי ההוא גוונא אף על גב דאמרה אין לא הוו קידושי מדקתני סיפא לאחר מתן מעות אפילו רצתה אינה מקודשת אמרה אין בעידנא דקא מהדר לה אמרינן בההיא הנאה דאהדריה ניהלה מגמר גמיר ואקנאי נפשה וכמאן דיהב לה מנפשיה דמי אבל לאחר מתן מעות אין דידה ולא כלום הוא. (שם ז:) ההוא דקדיש בשיראי רבה אמר לא צריכי שומא רב יוסף אמר צריכי שומא אמר לה כל דהו דברי הכל לא צריכי שומא אמר לה חמשין ולא שוו חמשין דברי הכל לא הוו קידושי כי פליגי דאמר לה חמשין ושוו חמשין רבה אמר לא צריכי שומא דהא שוו רב יוסף אמר צריכי שומא כיון דאשה לא קים לה בשומא לא סמכא דעתה וצריכי שומא (שם ט') והלכתא לא צריכא שומא. (שם ח.) אמר רבי אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים מאי טעמא אמר לה מנה ונתן לה דינר על מנת קאמר לה ואמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (שם ט.) והלכתא שיראי לא צריכי שומא והלכתא כרבי אלעזר והיכא דחטף סלע מעלמא ויהיב לה לא היו קידושי (שם נב:) דההיא איתתא דהוה קא משיא כרעה במשיכלא דמיא אתא ההוא גברא חטף זוזא מחבריה שדייה ניהלה אמר לה הא לך ומיקדשת לי בגויה אתא לקמיה דרבא א"ל לית דחש לה לדר' שמעון דאמר סתם גזלה יאוש בעלים ורב ור' יוחנן קמו להו בחדא שיטתא דהמקדש בגזל אינה מקודשת (שם מג.) אמר רבא אמר רב נחמן האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן אתה אומר בגירושין וכן לענין ממון אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי הן הן שלוחיו הן הן עדיו רב אחא בריה דרבא מתני רב אמר אין שליח נעשה עד דבי ר' שילא אמרי שליח נעשה עד והלכתא שליח נעשה עד.