הלכות גדולות · סימן מ׳, ז׳

(שם מח:) תנו רבנן בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת בשכר שאעשה עמך הרי זו מקודשת רבי נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת וכל שכן בשכר שעשיתי עמך ר' יהודה הנשיא אומר באמת אמרו אחד זה וא' זה אינה מקודשת ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת מאי איכא בין תנא קמא לר' נתן איכא בייניהו שכירות בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא איכא בינייהו מלוה ופרוטה מר סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ומר סבר דעתיה אמלוה והלכתא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה. (שם מא.) האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשליחו כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא מסייעא ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' אלעזר אסור לאדם שיקדש את בתו קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה ואע"ג דמקטנותה ועד דבגרה ברשותיה ניהו לא מתבעי ליה לקדושה עד שתבגר ואי קדיש עצמה בלא דעתא דאבוה ועדיין נערה היא לא הוו קידושי וכל שכן כשהיא קטנה ובוגרת בין איתיה לאבוה ובין ליתיה הוו קידושיה קידושי. (שם מד:) אתמר נערה ים שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר אבוה דשמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון ואם מיאון למה (דף פד) גט אמר שמואל הא ר' עקיבא ובית דינו בכפרי הפכוה ושדרוה לקמיה דרב אמר להו האלהים צריכה גט וצריכה מיאון וחס לזרעיה דאבא בר אבא דלימא הכי וטעמא מאי אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב וצריכה מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה אמר רב נחמן והוא ששידכו. (קדושין מה.) אתמר מת ונפלה לפני אחיו ליבום אמר רב הונא אמר רב ממאנת למאמרו ואין ממאנת לזיקתו והיכא דעשה בה מאמר צריכה גט וחליצה וצריכה מיאון צריכה גט שמא נתרצה האב בנישואין האחרונים צריכה חליצה שמא נתרצה האב בקידושין הראשונים צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה לא עשה בה מאמר אין צריכה אלא חליצה בלבד מאי אמרת תיבעי מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה מידע ידעין דאחות חלוצה היא ולא תפסי בה קידושי מדרבנן דא"ר שמעון בן לקיש כאן שנה ר' אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. (שם מו.) אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין הוא ובין אביה יכולין לעכב ורב אסי אמר אביה ולא היא והוא דלא שדיך ולא היא אע"ג דשדיך לא הוו קידושי דבעינן קידושין לדעת אביה ודברי הכל אביה ולא היא. (שם סה.) אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפילו שניהם מודים (שם ע"ב) אמר רבה בר רב הונא המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקידושיו ומאן בי דינא רבה רב. ואיכא דאמרי אמר רבה בר רב הונא המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקידושיו ומאן בי דינא רבה רבינו הקדוש. אשה דקידשה אביה וקביל קידושי ולא ידיעא מילתא דשקלת קידושי מאבוה צריכה גט משום ספיקא איתתא דאמרה לגברא קידשתני אע"ג דליכא סהדי אסירא אכולי עלמא עד דיהיב לה גט איתתא דאיקדש לגברא וקבע לה זמנה למנסבה ועבר זמנא ולא הוה אונסא ולא נסבה (כתובות נז.) חייב במזונותיה (דוקא ביום מושלם ששה חדשים דנערות). והיכא דקביל אביה בה קידושי מן חד וקדישת היא נפשה לאחרינא ובעידנא דאיתקדשת לא ידעינן אי נערה היא או בוגרת והשתא היא בוגרת לפנינו פליגי רב ושמואל בהא מילתא דאתמר (קידושין עט.) קידשה אביה בדרך וקידשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת אמר רב הרי היא בוגרת ושמואל אמר חיישי' לקידושי שניהם והלכתא כרב ולא חיישינן לקידושי דאבוה.