הלכות גדולות · סימן מ׳, ד׳

(שם סג:) קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן זה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. אמר רב נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס נאמן ליתן גט דאין אדם חוטא ולא לו ואין נאמן לכנוס אימר יצרו תוקפו ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס הלכתא כרב או כרב אסי. ת"ש דתניא כוותיה דרב אסי קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה [אף נאמן לכנוס. כנסה ובא אחר ואמר אני קידשתיה] אין נאמן לא כל הימנו לאוסרה עליו נתקדשתי ואיני יודע למי תקדשתי ובא אחד ואמר אני קידשתיך נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס מפני שמחפה עליו. ת"ר בני זה בן שלש עשרה שנה ויום אחד בתי זו בת שתים עשרה שנה ויום א' נאמן לנדרים לחרמים לערכין ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשין וכן הלכה. והיכא דאית ליה ברתא כמה דלא בגרה ברשותיה קיימא ומיקדשה לכל מאן דניחא ליה ושקיל כסף קידושיה וכד מקדיש לה אבוה אף על גב דקטנה היא לא משתריא אלא בגט אבל ודאי קדיש איהי נפשה כשהיא קטנה אי נמי קדישתה אמה או אחא ולא ניחא לה בקידושי דאתקדשת לא צריכה גט במיאון בעלמא סגי לה אבל ודאי בגרה לה נפקה לה מרשותיה דאב וקיימא לה ברשותא דנפשה דתנן (נדה מז.) משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים בזה ובזה אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה צמל כיון שבגרה אין לאביה רשות בה. ואי משויא ליה לאבוה שליח ואמרה ליה זיל קביל לי קידושי מפלניא הוי קידושיה קידושין (קידושין ט.) דאמר רבא אמר ר"נ כתב לה על הנייר או על החרם אע"פ שאין בה שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי בין ע"י עצמה בין על ידי אביה מדעתה מקודשת והוא שבגרה. (קידושין יט.) ואמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדר' יוסי ברבי יהודה לאו מי א"ר יוסי בר' יהודה מעות הראשונות דשקל אב מאדון היכא דמכר לו בתו לאו לקידושין ניתנו וכמה דאיכא חדא שעתא משש שנים דאית ליה רשותא לאדון למיעבד גביה עיבידתא בשוה פרוטה מצי מייעד לה והוו קידושי אלמא מעידנא דזבנא אב דקא יהיב לה רשותא ואמר לה זיל איקדש לעלמא והכא פשיטא דבקטנה עסקינן דאי אתאי סימני נערות נפקא לה מרשות אדון דתנן יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין הלכך בעלמא נמי כי אמר לה אב לבתו קטנה איזיל איקדיש לפלניא ואזלא ומיקדשה קידושיה קידושי וכ"ש בתו נערה. (שם ט.) ואמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. (שם ז.) ואמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אע"ג דלא קא קני ולא מידי קא משעבד נפשיה הכא נמי לא שנא. ואמר רבא הא לך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני ע"כ דלא קא חסר מידי וקא קני נפשי' ע"י אחר האי גברא נמי אע"ג דלא חסר מידי קני להא איתתא על ידי אחר. ואמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לו מקודשת מדין שניהם. והיכא דא"ל הילך מנה ואתקדש אני לך מהו מי דמיא לתן מנה לפלוני ואתקדש אני לו או לא ת"ש דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא מקודשת ואמר ליה רבינא למר זוטרא ואמרי לה רב אשי למר זוטרא א"כ מצינו נכסים שיש להם אחריות נקנין עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן אמר ליה מי סברת אגב זוזי קא מיקניא אשה הכא באדם חשוב עסקינן דבההיא הנאה דקא מקבל מינה מתנה גמרה ומיקניא נפשה. והיכא דיהב לה זוזי לאיתתא ואמר הרי את שלי הרי את ברשותי לשון קידושין משמע דתניא (שם ו.) הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי הרי את מקודשת לי הרי את שלי הרי את ברשותי הרי את זקוקה לי הרי זו מקודשת. ומאן דמקדש איתתא מיתבעי ליה למיתן זוזי מדידיה ומימר לה הרי את מקודשת לי דכתיב כי יקח דרכא דזביני ואי יהבא ליה איהי זוזי מן דידה ואמרה ליה הריני מקודשת לך לא הוו קידושי מאי טעמא דכתיב כי יקח ולא כתיב כי תלקח. ואי יהבה איהי זוזי ואמר לה הוא מיקדשת לי אי נמי יהב לה זוזי ואמרה (דף פג) ליה הריני מקודשת לך בהני תרתי חיישינן מדרבנן (שם ה:) דת"ר בכסף כיצד נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת אבל היא שנתנה לו ואמרה לו הריני מקודשת לך הריני מאורסת לך הריני לך לאינתו אינה מקודשת. מתקיף לה רב פפא טעמא דנתן הוא ואמר הוא הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת אימא סיפא אבל היא שנתנה לו ואמרה לו טעמא דנתנה היא ואמרה היא [הא נתן הוא ואמרה היא] הרי זו מקודשת רישא דוקא סיפא כדי נסבה ותני סיפא מידי דסתר לרישא הכי קאמר נתן הוא ואמרה היא נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא ולא הוו קידושי ואבע"א נתן הוא ואמר הוא פשיטא ליה דהוו קידושי נתנה היא ואמרה היא פשיטא דלא הוו קידושי נתנה היא ואמר הוא מספקא ליה וחיששין מדרבנן. (יבמות לא:) מפני מה לא תקנו זמן בקידושין ניחא למאן דאמר משום פירי ארוסה לית לה פירי. (קידושין ה:) אמר שמואל בקידושין נתן לה ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת הריני אישך הריני בעליך הריני ארוסיך אין כאן בית מיחוש וכן בגירושין נתן לה ואמר לה הרי את מגורשת הרי את משולחת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת איני אישיך איני בעליך איני ארוסיך אין כאן בית מיחוש.