הלכות גדולות · סימן מ׳, ג׳

(שם מז.) אמר רבא המקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה אינה מקודשת וש"מ המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וש"מ מעות בעלמא חוזרין אלמא מקדש במלוה לא תפסין בה קידושי ומקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ותפסין בה קידושין דתניא (שם מז.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכי נשתייר ממנו שוה פרוטה קידושין תופסין בה מעכשיו ופקדון בעי למלוייה ניהליה וכדרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר זהב אחד הרי זו מקודשת וישלים וקיימא לן הלכה כרבי אלעזר. והיכא דאמר לה התקדשי לי במנה והניח עליהן משכון לא תפשין בה קידושי דאמר רב נחמן (שם ח.) האומר לאשה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהן אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן והלכה כרבא אמר רב נחמן. והיכא דקידשה (שם יט.) במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי ברבי יהודה לאו מי א"ר יוסי בר' יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו ואמה עבריה גופה משכון היא וכי יש שהות ביום קא תפסין בה קידושי הכא נמי בההיא הנאה דקא מהדר לה משכון דילה גמרה ומקניא נפשה ותפסין בה קידושי וכן הלכה. ואלו גברא דא"ל לחבריה זיל וקדיש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו הרי זו מקודשת לשני ואע"ג דמאן דעבד כי האי גוונא עיבידתא דרמאי הוא ולא מתבעי למיעבד הכין דעבד עבד מאי דעבד עבד דתנן (שם נח:) האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשני וכן (תוספתא יבמות פ"ד) האומר לחבירו צא וקח לי מקח פלוני והלך ולקח לעצמו הרי הוא לשני ותנו רבנן מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות. והיכא דיהב לה מעות לאשה ואמר לה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני ואמרינן (שם נט.) לא בא אחר וקידשה מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות דוקא דיהב לה מעות אבל אם כתב לה שטר אירוסין מעיקרא והשתא לא איתיה לא הוו קידושי הנך זיזי דיהב לה מאי טעמא דהני זוזי לא דמו למלוה ולא לפקדון לפקדון דפקדון ברשותא דמריה מתאכל והני ברשותא דידה קא מתאכלי למלוה נמי לא דמו מלוה לאו בתורת קידושין יהבינהו ניהלה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה ואי הדרא בה בתוך שלשים פלוגתא דר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דקאמרינן לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים יום וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת ר' שמעון בן לקיש אמר אינה חוזרת רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור ר' שמעון בן לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור והלכתא כר' יוחנן ולא צריכא גט מיניה. והיכא דיהבה איתתא רשותא לשליחא לקדושה ואזל שליח וקידשה לגברא וכד אתא הדרא בה ואמרה לא ניחא לי דאיקדש (שם ע"ב) פלוגתא דרבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש דרבי יוחנן סבר מציא למיהדר בה דאתי דיבור ומבטל דיבור רשב"ל אמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ולא מציא למהדר בה והלכתא כר' יוחנן ואע"ג דלענין גירושין קיי"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל וקא מיבעיא לן חוזר ומגרש בו או לא ר"נ אמר חוזר ומגרש בו ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו ר"נ אמר חוזר ומגרש בו דלא אתי דיבור ומבטל דיבור רב ששת כרב נחמן וקשיא לן הלכתא דרב נחמן אהלכתא דרבי יוחנן דקאמרינן הכא גבי גט הלכתא כרב נחמן דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור וגבי קידושין אמרינן הלכה כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור קשיא הלכתא אהלכתא ומפרקינן לעולם אתי דיבור ומבטל דיבור והכא היינו טעמא דרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו דאמר לך נהי דבטלה לשליחותו דשליח לגיטא גופיה לא בטליה וכי קא אמרינן דמציא הדרה בה דוקא בתוך שלשים יום אבל אחר שלשים יום גמרו להו קידושין דידה ולאו כל כמינה דהדרה בה וצריכא גט מיניה. ואיתתא הויא שליח לחברתה לקבולי לה קידושין ואפילו לצרה דילה דתנן (שם נא.) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וכולי. וקשיא לן אחיות הוא דאין מקודשות אבל נכריות מקודשות וקא אמרינן כיון דקאמר להו הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו ואשתכח דשתים מהן אחיות נינהו הוה ליה כמאן דקאמר לראובן קנה לך מנה זו את וחמור וכי האי גוונא אמור רבנן דלא קני הכא נמי כיון דתרתי מינייהו אחית נינהו דאסרן הדדן הוה ליה כאת וחמור ואפילו בהנך אחרנייתא נמי לא תפסין בהו קידושי ואוקימנא למתניתא כגון דאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי בכלכלה זו וקבלה אחת מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות אבל הנך אחרות מקודשות (שם נב.) ואמר רב ש"מ מהא מתניתא ארבעי וחדא מינייהו האשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה דהא הני חמש נשים חדא מינייהו דקבילת קידושין ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא אינך מקודשות ואע"ג דלא קביל קידושין אלא חדא מינייהו בשליחותא דכולהו אלמא אשה הויא שליח לחבירתה. ואב אית ליה רשותא לקדושי לברתיה כמה דקטנה היא (שם סד.) דאמר רב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנא' את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה וקידושיה שקיל להו אב דתנן (כתובות מו:) האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה. וכי קאמרינן דזכאי בקידושיה כמה דהיא קטנה אבל בגרה כסף קידושיה לעצמה. (קידושין סד.) ואלו אב דאתי ואמר קידשתיה כשהיא קטנה נאמן ואפילו אמר קידשתיה כשהיא קטנה וגירשתיה כשהיא קטנה ואע"ג דקא מחייב לה דקא פסיל לה מכהונה אי ההיא שעתא דאמר קידשתיה וגרשתיה עדאן קטנה היא נאמן ודאי בגרה ואמר קידשתי את בתי קידשתיה וגרשתיה לא מהימן. והיכא דאמר נשבית בתי ופדיתיה אין נאמן דתנן קידשתי את בתי קטנה קידשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן קידשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אין נאמן נשבית ופדיתיה בין כשהיא קטנה ובין כשהיא גדולה אין נאמן. והיכא דאמר לה לאיתתא קידשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים ואיהי קאמרה לא היו דברים מעולם ואע"ג דמן דיבורא דיליה קא אסרינן ליה בקרובותיה לגבי דילה לא חיישינן למילתיה בשום מידי ושריא לעלמא ולא צריכה גיטא מיניה ושריא נמי לקרוביו לאביו ולאחיו ולבנו. ואלו אתתא דקא אמרה לגברא קידשתני בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים אע"ג דלגבי דיליה לא חיישינן למילתא במידי ושרינן ליה למינסב קריבתא איהי מכל מקום שויא נפשה חתיכה דאיסורא ואסיר לה לאינסובי לקרוביו ואסירא נמי לעלמא עד דשקלה גט מיניה ומעשינן ליה עד דיהב לה גיטא ואי יהיב גיטא מדעתיה אכפינן ליה למיתן לה כתובה (שם סה.) דאמר רב אחא בר רב אדא אמר רב ואמרי לה אמר רב אחא בר רב אדא אמר רב המנונא אמר רב כופין ומבקשין תרתי אמרת כופין אלמא על כרחיה והדר אמרת מבקשין אלמא מדעתיה הכי קאמר מבקשין ממנו ליתן גט ואם נתן מעצמו כופין אותו ליתן כתובה. וכיון דיהב לה גט בין מדעתיה ובין לעשוייה איתסר בקרובותיה ואלא מתניתא דקא תני קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה מכדי כיון דקא אמרה ליה קידשתני לא סגי לה בלא גט בין מדעתיה ובין מעשוייה וכיון דיהב לה גט קאמר מר הוא מותר בקרובותיה דקא תני למאי הלכתא דהיכא דמיתה מקמי דיהב לה גט שרי באמה ובבתה ואצ"ל בקרובות דילה. והיכא דאמר לאיתתא קידשתיך והיא אומרת לא קידשת אלא בתי אף ע"ג דלאב הימניה רחמנא דכי אמר קידשתי את בתי מהימן דכתיב את בתי נתתי איהי כי קאמרה ליה לא קידשת אלא בתי לא מהימנא ואסיר בקרובות דילה דהא קאמר לה קידשתיך ואיהי מותרת בקרוביו דהא קאמרה ליה לא קידשת אלא בתי בתה שריא בקרוביו ואיהו שרי בקרובות בתה ושריא לעלמא ולא חיישינן לדיבורא דאמה. והיכא דאמר לה קידשתי את בתך והיא אומרת לא קידשת אלא אותי הוא מותר בקרובותיה ולא חיישינן למילתה במאי דקא אמרה לא קידשת אלא אותי ואסור בקרובות בתה ובתה שריא בקרוביו ושריא נמי לעלמא ולא צריכה גט מיניה ואמה אסורה בקרוביו לעולם ואסירא נמי לעלמא עד דשקלא גיטא מיניה דתנן האומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. קידשתני והוא אומר לא קידשתי הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו קידשתיך והיא אומרת לא קידשת אלא בתי אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו. קידשתי את בתך והיא אומרת לא קידשת אלא אותי אסיר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו. והיכא דשקלא גיטא מיניה אסור בקרובותיה.