הלכות גדולות · סימן מ׳, ב׳

(ב"מ מד:) ת"ר פרוטה שאמרו אחד משמונה באיסר האיטלקי נפקא מינה לקידושי אשה איסר אחד מעשרים וארבעה בדינר נפקא מינה למקח וממכר דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב נפקא מינה לפדיון הבן. וכד מקדיש לה בפרוטה או בשוה פרוטה היא מיתסרא עילוי כולי עלמא והויא לה אשת איש והוא מיתסר בקרובותיה דתניא (מד"א פ"א) המקדש את האשה הרי זה אוסר עליו שבע עריות אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה ואחותה כל זמן שהיא קיימת וכולן שנאסרו עליו שעה אחת אין להם היתר עולמית חוץ מאחות אשתו שאין איסורה אלא בחייה. ולא שנא מקדש לה הוא ולא שנא משוי שליח לקדושי ליה איתתא ולא שנא מקבלה היא קידושי ולא שנא משויא שליח לקבולי לה קידושי כדתנן (קדושין מא.) האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. מדאורייתא מנלן דתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח. ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח. אשכחן בגירושין בקידושין מנלן אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משויא שליח אף הויה נמי משויא שליח. (גיטין סד.) והיכא דאמר ליה לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית והלך אותו שליח ולא החזיר שליחותו נאסר בקרובותיה של אותה אשה דודאי חזקה שליח עושה שליחותו. והיכא דאמר ליה לשלוחיה זיל וקדיש לי איתתא במקום פלוני ואזל וקידשה בדוכתא אחריתי ודאי לא תפשין בה קידושי אבל היכא דאמר דאיתה במקום פלוני ואזל ומקדש לה בדוכתא אחריתי תפסין בה קידושי דתנן (קדושין נ.) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר אינה מקודשת הרי היא במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר הרי זו מקודשת מאי טעמא מראה מקום הוא לו. והיכא דאמר ליה לשלוחים זיל וקדיש לי איתתא סתמא אזל ההוא שליח לעלמא ואיתניס אי נמי מית ולא אהדר שליחותיה נאסר בכל נשים שבעולם ומותר בגיורת (נזיר יב.) דאמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם והלך שליח ולא החזיר שליחותו נאסר בכל נשים שבעולם מאי טעמא חזקה שליח עושה שליחותו כל חדא וחדא אימר אמה קדיש אימר ברתה קדיש אימר אחתה קדיש ואף על גב דאינהו שריין לעלמא הוא אסור דהוה ליה כאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. כי משוי איניש שליחא במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא שכיחא לא משוי איניש שליח. אמר רבה ומודה רבי יוחנן באשה שאין לה לא בת ולא שאר קרובות שמותרת פשיטא לא צריכא דאית לה קרובות וההיא שעתא דשוי שליח הוה נסיבן ולסוף איגרשן והא קמ"ל דכי תפסין ליה קידושי לשליח היכא דבשעתא דשוייה בעל שליח לדידיה גופיה הוה תפסין ליה קידושין הכא כיון דבשעתא דשוייה שליח לדידיה גופיה לא תפסין ליה קידושי דהוה נסיבן אי נמי אזל שליח וקדיש לבתר דאיגרשן להו לא תפשין בהו קידושי. והיכא דרמא תנאה בשעת קידושי מאלתר תפסין ליה קידושי ותנאה מיקיים ואזיל בנפשיה דתנן (קדושין ס.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן. ואיתמר עלה רב הונא אמר הוא יתן רב יהודה אמר לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו כגון שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בין תנאי למעשה רב הונא אמר הוא יתן סבר לה כרבי דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר על תנאי דמי ותפסין בה קידושי מאלתר ותנאה מיקיים ואזיל אכנפשיה ואי קדיש נפשה ביני ביני לא תפסין בה קידושי רב יהודה אמר לכשיתן לא סבר לה כרבי ועד דמקיים תנאיה לא תפסין בה קידושי ואי קדיש נפשה ביני ביני תפסין בהו קדושי. והלכתא כרב הונא דקאים רבי יוחנן כוותיה (שם ע"ב) דאמר רבי זירא כי הוינן בבבל אמרינן הא דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי פליגי רבנן עלי' כי סליק להתם אשכחתי' לרבי אמי דיתיב וקאמר משמיה דר"י הכל מודים כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. והיכא דקדיש בתנאה אי נמי גריש בתנאה אי כפליים לתנאי' הוי תנאי' תנאה ואי לא לא הוי תנאיה תנאה דתנן (שם סא.) רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו וגומר ואם לא יעברו וגומר. רבי חנניה בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. והלכתא כרבי מאיר (גיטין עה:) מדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט. ולימא אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. ולימא לא יהא גט אם לא מתי בענן תנאי קודם למעשה דתניא (ב"מ צד.) אבא חלפתא איש כופר חנניה אומר משום רבי מאיר אם תנאי קודם למעשה הרי זה תנאי ואם מעשה קודם לתנאי אינו תנאי (גיטין עה:) אמר רבא מכדי כולהו תנאי דעלמא מהיכא גמרינן להו מתנאה דבני גד ובני ראובן מה התם הן קודם ללאו לאפוקי הכא דלאו קודם להן הוא אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט אם לא מתי לא יהא גט דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם מתי יהא גט דבעינן הן קודם ללאו אם לא מתי לא יהא גט דבעינן תנאי כפול אלמא כר"מ. והיכא דקדשה בגזל לא תפסין בה קידושי ואפילו בגזל דילה דתנן (קדושין נ:) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה. ואמר להן הרי כולכן מקודשות לי וקבלה אחת מהן על ידי כולן ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אחיות מקודשות. (שם נב.) ואמר רב שמע מינה ממתניתא ארבעי ונקיט רב לידיה תלת שמע מינה המקדש בפירות שביעית מקודשת ושמע מינה האשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה ושמע מינה המקדש בגזל אינה מקודשת (דף פב) ואפילו בגזל דילה ממאי מדקתני שלהן היתה ושל שביעית היתה טעמא דשביעית מפקרי פירי הא שאר שני שבוע לא וכי אמרינן דבגזל דילה לא תפסין בה קידושי הני מילי היכא דלא שדיך אבל שדיך תפסין בה קידושין דתניא קידשה בגזל בחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה הרי זו מקודשת (קדושין יג.) ומוקי לה רב נחמן למתניתין כלה בגזל דילה ובדשדיך וכי קאמר רב נחמן לא תפסין בה קידושי בדלא שדיך.