הלכות גדולות · סימן ל״ט, ג׳

(פסק) והיכא דאמר לה כנסי שטר חוב זה או דאשכחתיה היא מאחוריה לא הוי גיטא עד דאמר לה הוא גיטיך וכי אמר לה הוא גיטיך נמי ואשכחתיה דשדי על ארעא הוה ניה טלי גיטיך מעל גבי קרקע ולא הוי גט ומאי מצאתו שלפתו דאווק (ג"א דצייק) ליה אחרציה ושקלתיה דהוה ליה כי נתן בידה דכי אמר לה הוא גיטך הוי גט אי נמי היכא דנימא ואותביה בידא ואיתערא לה ואשכחתיה דגט נינהו כי האי גוונא לא הוי גיטא עד דאמר לה הוא גיטך דתנן (שם) אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטיך נתן בידה והיא ישנה נעורה קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטך והני מילי כי קא אמרינן דלא הוי גט היכא דלא אמר להוי לעדים ראו גט שאני נותן לה [אבל א"ל לעדים ראו גט שאני נותן לה] ואמר לה לדידה כנסי שטר חוב זה הוי גיטא דתנן (שם נה:) העיד ר' יוחנן בן גודגדא על חרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה ועל מריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים ועל חטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח. ואמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נלמד אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת לאו מי אמר רבי יוחנן בן גודגדא בחרשת לא בעינן דעתה [ה"נ לא בעינן דעתה] פשיטא מהו דתימא כיון דאמר לה כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה קמ"ל דאם איתה דבטליה לעדים הוה אמר להו ומדלא אמר להו לעדים לא בטליה והאי דקאמר לה הכי מחמת כיסופא הוא דקאמר לה: