הלכות גדולות · סימן ל״ט, ב׳

(שם ע"ב) שנאמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה בכהונה והיינו ריח הגט דפסיל בכהונה. וכי קא אמרינן דהיכא דאמר לה חוץ מפלוני לא הוי גט הני מילי היכא דההוא פלוני שריא לה והוי גברא דחזי לאינסובי ליה ותפשי לה קידושי בגווה אבל ודאי אביה או אחיה או אחד מכל קרובים או עבד או גוי כיון דאסירי עילוה מדאורייתא לאו שיור הוא והוי גט מעליא דתנן (שם פה.) הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לאחי ולאחיך לעבד ולנכרי ולכל מי שאין לו עליו קידושין כשר והאי כל דקתני לאיתויי שאר חייבי כריתות דלא תפסי בה קידושי בגוייהו אבל ודאי חייבי לאוין אף על גב דאסירא להון מדאורייתא כיון דתפסי קידושי בגויה אע"ג דקידושי עבירה נינהו הוי שיורא ומיפסל גיטא דתנן הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולכל מי שיש לו עליו קידושין אפי' בעבירה פסול. וחייבי כריתות נמי הני מילי היכא דשייר שאר חייב כריתות דלא אית להו שריותא לעולם אבל אמר לה חוץ מבעל אחותך כיון דזימנין דמתה אחותה וחזיא ליה הוי שיור ומפסיל גט דבעא מיניה רבא מרב נחמן חוץ מבעל אחותך מהו מי אמרינן השתא מיהא הא לא חזיא או דילמא זימנין דמתה אחותה וחזיא ליה אמר ליה תניתוה לעבד ולנכרי ועבד ונכרי נמי עבידי דמיגיירי גירות לא שכיחא מיתה שכיחא וכיון דלא איפשיט בעיא הוה ליה ספק איסורא וספק איסורא לחומרא ומיפסיל גיטא. והיכא דיהב לה גיטא על תנאי דאמר לה ניהוי האי גיטא על מנת דעבדת הא מילתא הוי גיטא ומיבעי ליה לקיומי ליה לתנאיה דגמרינן מן תנאי דבני גד ובני ראובן דתנן (קדושין סא.) רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דקאמר להו משה אם יעברו חלוצים אתכם ונתתם להם את ארץ הגלעד וכיון דקיימוה לתנאה קניוה לארץ הגלעד והני מילי היכא דכפלוה לתנאיה דאמר לה אי עבדת הכי ליהוי גט ואי לא לא ליהוי והוא דמקדים תנאי למעשה והוא דמקדים הן ללאו דכתיב אם יעברו ואם לא יעברו דכפיל תנאה ומקדים תנאי למעשה ומקדי' הן ללאו וקיי"ל דהלכתא כר' מאיר (גיטין עה:) מדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ואידך בעינן הן קודם ללאו וכי קא אמרינן דהוי גט היכא דשביק רווחא בתנאיה דמקיים תנאיה מקמי דמיתה אבל אמר לה על מנת דעבדת הא מילתא לעולם חיישינן דילמא לא מיקיים תנאה ולא איכא כריתות דתנו רבנן (גיטין פג:) הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך על מנת שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות. ואמר רבא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות דהא לא שבק רווחא בתנאיה דלאימת קא מיקיים תנאה לכי מיתא לכי מיתא ליכא גיטא כל ימי חיי פלוני וחיי הרי זה כריתות דזימנין דמיית ומיקיים תנאה וכי תימא לכי מיית איהו גיטא למה לה כל תנאה דבידה לקיימו אנן לאלתר שרינן לה ואמרינן לה קיים תנאיך מה נפשך אי מתה מקמיה הא לא אישתראי ואיקיים תנאה אי מיית מקמה הא אישתריא לה ודאי אי שתיא בחייה בטל ליה גט למפרע והוו בניה ממזרין ודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסיבא לאלתר והוו לה בני בחיי בעל ראשון ומית ליה בעל הראשון והדר הוו לה בני לאחר מיתתו ועדאן ההוא פלוני דתליא לתנאה בגויה מיקיים (ואישתראי) בחייה לאחר מיתתו דבעל בטיל ליה גט למפרע ובניה קמאי ממזירי בתראי לאו ממזירי ואסירא לשני דכיון דבטיל גט למפרע כי דר גבה אשת איש הואי ותנן (סוטה כז:) כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. והוו פליגי רבנן דהוו קא אמרין כיון דבחייה דבעל לא עבר עילויה תנאה ולאחר מיתה הוא דעבר כיון דמית ליה בטיל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע. וה"מ דשרינן לה בתנאה דבידה לקיימו אבל ודאי תנאי דאין בידה לקיימו ותלי בדעת אחרים לא שרינן לה עד דמיקיים תנאה דת"ר (שם פד.) ה"ז גיטיך ע"מ שתנשאי לפלוני ה"ז לא תינשא ואם נישאת לא תצא ואמרינן מאי קאמר אר"נ הכי קאמר הרי זו לא תינשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה ואם נישאת לא תצא משום גזירה לא מפקינן. ואמר ליה רבא לרב נחמן לו הוא דלא תינשא הא לאחר תינשא והא בעיא לקיומי לתנאיה וכי תימא איפשר דמיגרשה למחר ומקיימה ליה לתנאיה בשלמא מילתא דבדידה קיימא לחיי הכא בדידה לא קיימא לאיגרושי אלא אמר רבא הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחר לו שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה לאחר לבעי' לקיומי לתנאיה ואם נשאת לו לא תצא הא לאחר תצא והלכתא כוותי' דרבא ותניא כוותי' דרבא הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחרים ואם נשאת לאחר תצא וכי אמרינן דבעי לקיומי לתנאיה דכי לא מקיים מיפסיל גט הני מילי היכא דהתנה תנאי דאיפשר לקיימו אבל התנה תנאי שאי איפשר לקיימו מפליגה בדברים הוא ולאלתר הוי גיטא דתנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה [של ד' אמות] על מנת שתביאי לי קנה בן מאה אמה על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך אם נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט ר"י בן תימא אומר כזה גט כלל אר"י ב"ת כל שא"א לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימא. וכי אמרינן דתנאי אי איפשר לקיימו כמפליגה בדברים נינהו וכשר הני מילי היכא דלא איפשר לקיומיה כלל אבל ודאי אתני בהדה על מנת דאכלה מאי דאסיר או דשתיא מאי דאסיר פליגי אביי ורבא בהא מילתא דאביי אמר תנאי שאי איפשר לקיימו הוא דאיבעיא להו הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר מהו אמר אביי היינו דרבי יהודה בן תימא רבא אמר איפשר דאכלה ולקיא והלכתא כוותיה דרבא ואף על גב דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ומתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הני מילי היכא דלא סגיא דלא עקרא אבל הכא כיון דאיפשר דלא אכלו ולא מיגרשה תנאו קיים ואפילו לרבא לא קאמר אלא דאתני בהדה דעבדא איהי לחודה מילתא דאסירא לה אבל ודאי אמר לה על מנת דמינסבא למאן דאסירא ליה כי האי גוונא אמרינן נהי דאמר רבא איפשר דאכלה ולקיא בשלמא איהי אכלה ולקיא אחריני מי עבדי איסורא דתנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שתבעלי לפלוני אם נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן ואלו על מנת שתבעלי לאבא ולאביך לא קתני דקסבר רבא כדקתני במתניתא כלל אמר רבי יהודה בן תימא כל שאי איפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר לאיתויי כי האי גוונא דתלי לה במילתא דאסירא לאחריני. ומאן דכתיב גיטא לפסוק מגילתא שיעור גיטא והדר ליכתביה דאי כתב ליה מן קמי דליפסוק מגילתא ופיישא מגילתא ופסק לה בתר דכתיב גיטא מיפסיל גיטא (שם כא:) דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבתה ונתינה יצא (דף עח) זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה. ומאן דמגרש איתתא מיבעי ליה למיכתב גיטא ומיתבא ניהלה דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ולא תימא ידה דוקא אלא אפילו זרקיה ניהלה לתוך ביתה או לתוך חצירה מיגרשא דתנו רבנן (שם עז.) ידה אין לי אלא ידה חצירה גגה קרפיפה מנין תלמוד לומר ונתן בידה מכל מקום מכדי כתב חדא זימנא מהדר מיכתב ונתן בידה אחרינא למה לי לרבויי גגה חצירה וקרפיפה הוה מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אע"ג דמה שקנתה אשה קנה בעלה הכא כיון דמגרש לה בעידנא דקא נפיל גט בחצר איסתלק ליה בעל מחצר וגיטה וחצירה באין כאחד ומנ"ל דכי גיטה וחצרה בכ"א שניא מחצרה הבאה לה לאחר מיכן (שם ע"ב) מההוא שכיב מרע דהוה כתיב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא הוה ולא אספיק למיתבה ניהלה למחר תקיף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו לקנו לה ההוא דוכתא דמתנח ביה גיטא ותיעול איהי ותפתח ותחזק ביה דתנן נעל וגדר ופרץ כל שהו בפניו הרי זו חזקה ותקני לההוא ביתא ותקני לההוא גיטא ואקשי ליה רב עיליש לרבא ופריק ליה גיטה וחצירה באין כאחד. (שם כא.) ואמר רבא כתב גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליה קנאתו ומתגרשת בו והני מילי חצר קבועה אבל חצר מהלכת לא. והיכי דמי חצר מהלכת כגון דכתב לה גט ונתנו ביד עבדו כי ההוא גוונא לא הוי גט דהויא לה חצר מהלכת ולא אמרן אלא דלא כפות אבל כפות דלא מצי סגויי הוי גט דאמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ואמרינן עלה אמאי חצר מהלכת היא וכל חצר מהלכת לא קנה ומפרקינן בכפות. ובכפות נמי הני מילי היכא דנים ויתבא איהי וקא מנטרא ליה אבל היכא דתיר לא דאמר רבא כתב גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו הרי זה גט נעור אינו גט דהויא לה תצר המשתמרת שלא לדעתה ודאי זרקיה ניהלה לתוך ביתו או לתוך חצירו ואפילו נפיל עילוי פוריא דיתבה עילויה לא הוי גט דתנן (שם עז.) זרקו לה לתוך ביתו או לתוך חצירו אפילו עמה במטה אינה מגורשת (שם עח.) והני מילי במטה דידיה אבל במטה דידה ויתבא בביתיה דידיה אם גביהא עשרה טפחים דפלגא לה רשותא לנפשיה ודאי מגורשת ואע"ג דאיכא מקום כרעי דיתבן על ארעא אמקום כרעי לא קפדי אינשי ואי לא גביהא עשרה טפחים דהויא לה כליו של לוקח ברשות מוכר וכליו של לוקח ברשות מוכר (ב"ב פה:) לא פשיטא לן בעלמא אי קנה לוקח או לא הלכך אישתרויי לא משתריא ביה ואיפסולי איפסלא ביה מן הכהונה דהוה ליה ספק איסורא וספק איסורא לחומרא ודאי זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה אע"ג דברשותיה דידיה אין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה: