דאלו מאן דנסיב אתתא וחזא בה מילתא דלא מייתבא דעתיה מיתבעי ליה לגרושה בגט דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה וגו' ותנן (גיטין צ.) בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת והיא נאה הימנה שנא' אם לא תמצא חן בעיניו ואע"ג דפליגי בית שמאי ובית הלל עליה דרבי עקיבא היכא דלא אשכח בה מילתא וגרשה מודו דמאי דעבד עבד ולא אמרינן ליה קום אהדרה דאמר ליה רב פפא לרבא לא מצא בה לא דבר ולא ערוה מהו אמר ליה מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי וקא עבר בעשה מכלל דהכא מאי דעבד עבד. ומן כד יהיב דעתיה לגרשה אסיר ליה למידר בהדה דאמר ליה רב משרשיא לרבא היה בלבו לגרשה והיא תחתיו ומשמשתו מהו קרי עליה אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך ואפילו לרבי עקיבא הני מילי בזוג שני דכי מצא אחרת שהיא נאה הימנה אית ליה רשותא לגרשה אבל בזוג ראשון לא מיבעי ליה לגרשה כי לא חזאי בה מילתא דכתיב כי שנא שלח (שם ע"ב) רב יהודה אמר אם שנאתה שלח רבי יוחנן אמר שנוי המשלח רב יהודה אמר אם שנאתה שלח קאמר רבי יוחנן אמר שנוי המשלח קמי הקב"ה קאמר נביא ואמרינן לא פליגי הא בזוג ראשון הא בזוג שני כי קאמר רב יהודה בזוג שני כי קאמר רבי יוחנן בזוג ראשון דא"ר אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר וזאת שנית תעשה כסות דמעה וגו' ואמרתם על מה וגו' ורב יהודה ורבי יוחנן אליבא דרבי עקיבא קאמרי דאי כבית שמאי ובית הלל אפילו בזוג שני נמי עד שימצא בה דבר או ערוה. וכד מגרש לה צריך למיכתב לה הרי את מותרת לכל אדם דתנן (שם פה.) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. והיכא דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני פליגי בה ר' אליעזר ורבנן (שם פב.) דר' אליעזר אומר הוי גט ורבנן אמרי לא הוי גט דתנן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין ואוקימנא להאי אלא חוץ מפלוני הוא ואי לא כתיב האי תנאה בגיטא ועל פה הוא דאמר לה כי הדר שקיל לה מינה והדר יהיב ליה ניהלה מיגרשה ביה ואי כתיב בגיטא אע"ג דשקיל ליה ומחיק ליה והדר יהיב ליה ניהליה איפסל ליה דקתני כיצד יעשה יטלו ממנה ויחזור ויתננו לה ואומר לה הא גיטיך ואם כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול והלכתא כרבנן דלא אישתריא אתתא בגיטא דכתיב ביה חוץ מפלוני ואע"ג דאישתרויי לא משתרי' לאינסובי לגברא אחרינא מכהונה מיפסלא בהאי גיטא ולא מיבעי' היכא דאמר לה חוץ מפלוני דשריא לכולי עלמא לבר מן חד גברא דמיפסלה מכהונה אלא אפילו אמר לה הרי את מגורשת ממני ואסורה על כל אדם אפילו הכי מיפסלא בגויה מכהונה.
הלכות גדולות · סימן ל״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
